פיאסקו

זה מוגדר כ"דרמה קומית". קשה להחליט אפילו מאיפה להתחיל לרדת על הפיאסקו הסדרתי החדש בערוץ 1. תסריט? קונספט? ליהוק? בימוי? הלבשה? כולל הכל. אפילו בחירת שיר הפתיחה – "אשליות" – מתקבלת כמין איחור אופנתי פתטי וכאילוסטרציה צמודת טקסט (שכן העלילה וכל המערך הפסבדו קומי נשען על אשליותיהם של הגיבורים על אודות התעשרות זריזה).

אי אפשר לתאר עד כמה הכל קלישאי ולא חופף שום מציאות קיימת. הקשרים בין סיבה לתוצאה הם ברמת מסכת כיתה ג'. זו מין פנטזיה אינפנטילית של תסריטאי שלא יודע איך מאייתים "יצירתיות", שמעצב דמויות שבמידה שהן מגושמות, כך הן לא אסתטיות, ולהפך. ואני לא מדברת על הצורה החיצונית, אלא על ההתנהגות, בחירת המילים, מנעד התגובות. אין להן כל אפשרות לייצר פואנטות. לטלנובלות יש יותר היגיון פנימי ולכידות עלילתית. והכל משוחק בכישרון של ערוץ הקניות.

מסגרת העלילה תפלה לחלוטין: מישהו עשיר וקמצן מוריש את נכסיו - צימרים - לדודן רחוק (וילוז'ני). הדודן נחשב לוזר כי פוטר מהעבודה, ואשתו (אודיה קורן) עומדת להתגרש ממנו. הוא לא יודע מה הקשר המשפחתי שלו למת העשיר, אבל לא מתווכח עם הכסף, דבר שבטח יוביל בהמשך לנפתולים קורעים מצחוק. במקביל, צוות העובדים של אותו עשיר (שכולל את גלית גוטמן, שחוטפת פליק בטוסיק מהחרמן על ערש דווי, במיטב המסורת האיכותית של בני היל) ואלמנתו לעתיד המתעבת אותו (ליא קניג) מפנטזים על חלקם בירושה.

בסוף הפרק הראשון כבר ברור בדיוק לאן ישתלשלו האירועים המביכים, איך ניחשף למיני קואליציות ובגידות בין המודחים מהירושה, איך נתמודד עם נסיונות ניהול הצימרים על ידי מי שהוגדר ככישלון, איך אשתו תשתלט, האורחים יתלוננו, העיניים השמיימה יתגלגלו. כלומר - באיזו חינניות יידרדר כל העסק במדרון קומדיית הטעויות שלעולם לא תהיה גדולה מספיק על מנת להידמות ל"המלון של פולטי". אפילו לא ל"המלון".

זה מוצר בזוי, נחות, שבמצב כלכלי קצת יותר טוב היה אמור לבייש את עושיו. אין תפלות שלא מסמנים אותה בפרק הראשון כאופציה לעימות חזיתי (שלעולם לא יגיע): לחבר של הבת המתבגרת יש "ברזלים על הפרצוף"; אשתו של יו"ר ועד העובדים סוטרת לוילוז'ני סטירה שחיכתה 20 שנה; האלמנה מדפדפת בפרוספקטים של נופשונים בעוד הגופה חמה. היא מעירה על כך: "הגופה הזאת אף פעם לא היתה חמה". חילופי הדברים בין הדמויות כמו שאובים מהפרסומות הפחות טובות שמסתובבות בערוצים אחרים.

השיא הדיאלוגי הולך ככה: השף שמקפיד על מבטא צרפתי גרוע שואל את גוטמן שעומדת להגר: "מה יש לך לחפש בפארי?", והיא עונה: "את עצמי אולי?", בטון המדויק של "כאילו דה". אחר כך "ג'וני" נראתה לי כמו סדרה שנונה.