לך תראה אם אני שם

לפעמים פשוט אינני יודעת את נפשי לנוכח פלאי המוח היהודי (ומי שיצפה היום בתוכנית וישים לב לחלק הדן בפטישי פלסטיק לא יוכל שלא להסכים איתי). ואם יספרו לי ש"זה זה או זה זה" איננה המצאה יהודית, אלא פורמט מיובא, הרי שחייבים לברך את מי שמצא בנכר תוכנית שכל כך מתאימה לנו בימים אלה של משבר כלכלי.

כהקדמה לתוכנית החדשה הפוקדת את ערוץ 2 מתגלה על המסך פרצופו החייכן של יואב צפיר, וזאת בשורתו: "לבעלי הממיר הדיגיטלי בכבלים שימו לב. מעכשיו השלט שלכם ישמש אתכם לא רק כדי להעביר תחנות ולדפוק שניצלים אלא גם כדי לנחש אם זה זה או זה זה. מוכנים?". בהחלט!

אני מניחה שלא רק אותי אחזה אותה התרגשות היי-טקית שמביאה איתה רוח הקידמה. אמנם מעולם לא הצלחתי להשתתף באופן אקטיבי באף משחק אינטראקטיבי שמסתתר בלוח השידורים הפונה אל הציבור המתקדם טכנולוגית, אבל משהו בעיניים הטובות של יואבי הרגיע אותי. זה באמת לא נשמע כל כך מסובך, מה גם שבהמשך הוא הבהיר שזוהי התוכנית בה כל המדינה משתתפת. כל המדינה. ולראייה – אין לה אפילו אולפן. במקום להסתפן באולפן ממוזג ומורם מעם יוצאים יואב צפיר והסייד-קיק שלו רועי לוי (שזקוק בדחיפות לדנה מודן כקונטרה, כי לא רק שהוא לא יודע מה לעשות עם עצמו, גם צפיר לא יודע מה לעשות איתו) לרחובות. למה? כדי לצלם כל מיני סיטואציות משעשעות ואחר כך לשאול את הצופים בבית כל מיני קושיות. ולמה הם עושים את זה? זה כבר לא ברור.

ההיגיון הבריא אומר כמובן שאם שואלים אותנו שאלות, הרי שאם נענה נכונה ודאי נקבל איזושהי תמורה. לא צריך מיליון דולר, אבל איזה פרסון קטן, אולי חמישים שקל (שמעתי שזה הולך טוב בתוכניות אחרות). אבל לא, לא כאן. החידוש ב"זה זה או זה זה" הוא שאין פרסים. בכלל. גם לא תקליט וחולצה, גם לא ספל כמו ב"שישאר בינינו". גורנישט. יש חידות, יש שאלות, יש תשובות לא נכונות ויש תשובות נכונות. אבל פרסים? זה כבר מוגזם! או כמו שאומר הסלוגן הסוחף של צפיר: "המשחק עלינו, הפרסים עליכם".

לפיכך "זה זה או זה זה" הוא השעשועון המושלם לימי המיתון. גם חוסכים כסף על אולפן (אני מניחה שאת האייטם שצולם בלונדון הביאו בקומבינה) וגם חוסכים כסף על פרסים. כדי להצדיק מהלך כל כך נועז היינו מצפים ש"זה זה או זה זה" יהיה הרבה יותר משעשע ומבדר מהשעשועון הסטנדרטי – זה שממריץ את משתתפיו וצופיו בבצע כסף – אך לא. מבחינת התכנים נראה "זה זה או זה זה" כמו כל שעשועון רגיל אחר. הקונספט הוא פשוט: צפיר מציג בפנינו כל מיני חידות (כמו מי מבין ארבע הנשים המוצגות היא אלופת הארץ בהורדת ידיים, מה חושבים האנגלים שהישראלים עושים עם פטיש הפלסטיק, מה יגיד השוטר לרועי לוי אחרי שזה יבקש ממנו להלוות לו זוג אזיקים למטרות מיניות, איזה תחביב משונה הוא אמיתי וכו'), ואנחנו צריכים לנחש את התשובה הנכונה. אחר כך יגידו לנו מה התשובה הנכונה וכך נדע אם צדקנו או לא. היה כיף? לא כל כך.

ולסיום, רציתי גם לצטט את בדיחת המיתון שסיפר יואב צפיר במהלך התוכנית הראשונה. בעודו יושב על ספסל בגינה עם ילד קטן, אותו הוא מציג כבן אחותו, מסביר לנו צפיר שהוא הזמין את הפעוט לגלידה אלא שהילד הנאיבי לא הבין שרק יואב ילקק גלידה בזמן שהוא יישאר רעב. "אתה רוצה גלידה?", שואל אותו יואב בבדיחות הדעת, "לך לעבוד!". "אני לא יכול לעבוד, אני ילד", עונה לו הילד. ועל זה אומר יואב: "ילדים תאילנדים בגילו כבר תופרים נעליים. לא שאני תומך בזה, אבל תראו איזו עבודה יפה הם עושים", ומצביע על סוליות נעליו.


* "זה זה או זה זה" משודר בערוץ 2 ביום רביעי בשעה 21:35