רומיאו ויוליה

מעניין אותי לראות מי הפראייר שיקנה כרטיס למחזה "רומיאו ויוליה" שיעלה בתיאטרון הכוכב עוד פחות מחודשיים. אוטוטו מדפיסים את הפוסטרים, אבל לגברת ליה ברגר יש זמן ללכת למספרה. בלי טיפת בושה היא הצהירה השבוע שההצגה מתחילה לקבל צורה, מה שקצת מוזר בהתחשב בעובדה שעד היום היו בערך ארבע חזרות, וגם הן התבטלו או הופסקו באמצע. לא ברור איזה הצגות היא בדיוק ביימה בלונדון, אבל איכשהו יש לי הרגשה שסר לורנס אוליבייה לא היה פנוי באותה תקופה. החלטורה שהיא מביימת בתיאטרון של אבא היתה מביישת גם מתנ"ס בעפולה. מילא התחלופה השערורייתית של הקאסט, מילא איכות המשחק הירודה, אבל מה זה התלבושות האלה? זאת אופרת רוק או הצגת ילדים של משה דץ? זה מה שקורה לתיאטרון עם מנהל לוזר, יחצנית פושעת, שותף פדופיל ובמאית עם כריזמה של חרוב. אפילו הקפיטריה מנוהלת על ידי טמבל. שבועיים אצל יבגני אריה וחבורת הליצנים הזאת מצטערת על היום שבו שמעה את השם מרקוציו. לו אני שייקספיר, הייתי לא רק מתהפכת בקברי, אלא גם שוכרת בדחיפות את שירותיו של אלפסי שיפוצץ את הפרימיירה. זה לא יהיה מסובך מדי בהתחשב בעובדה שנכון להיום ההצגה הזאת כוללת משהו כמו שני שחקנים. אם ככה התנהלו גם האודישנים לסדרה עצמה, לא פלא שאפילו לירון וייסמן הצליחה להסתנן פנימה. ואגב, אם כבר מדובר באופרת רוק, מדוע לא מאפשרים לנו לפחות ליהנות מן הפוטנציאל הקומי של השירים? כמה לחנים של צביקה יכולים היו להקפיץ את העסק הזה בכמה דרגות, ואם להתייחס לשני הסטטיסטים שתקועים שם תמיד מאחור, הרי שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. מישל ידעה על מה היא מדברת כשניסתה להרחיק את ירוני מהפיאסקו הזה. ביקורת אחת של מיכאל הנדלזלץ, והקריירה של הבחור מחוסלת. האם אפשר לבנות על הנחות לוועדי עובדים?