חיים יבין או מיקי חיימוביץ'? פתק לבן

מר טלוויזיה מול הגברת עם הקמליות זה מה שצפוי לנו בערב ה-6 בפברואר. קרב אגרופנים מצמית, או שמא עימות קלינקסים זב חוטם? הכל כתוב בכוכבים, או מונח בכיסם של עורכי משדרי הבחירות של שני הערוצים הגדולים, וב-21:45 (שעון ירושלים המאוחדת לנצח בריבונות ישראל) נדע אם שרון יביא שלום (בחלום) או אולי ברק ימשיך להילחם למען עתיד ילדינו. מיקי וחיים, בדומה לוואלאס וגרומיט, אסטר ורו'גרס, חומוס ואחלה, בוק הים ודנו, יתגוששו בצמידות משמימה לנגד עינינו המפלבלות, כשבתווך עניין טלוויזיוני פעוט - גורל מדינת היהודים.

חיים יבין מול מיקי חיימוביץ' זה בעצם לא כוחות. מאחוריו של יבין לא רק צוות מאפרות עם קביעות, תמיכתו הבלתי מסויגת של רפיק חלבי ואמונו הבלתי מתפשר של מועדון הלקוחות "גם לקשישים מותר ליהנות", אלא ניסיון לא יסולא בגולדן (הדרך הנכונה לומר "פז") שצבר משך שמונה קמפיינים. אין לכחד, לא מדובר בדבר של מה בכך. מיקי, לעומתו, מביאה אל משדר הבחירות הרביעי שלה קארה בלונדי מסוגנן, בלוטת דמע חתרנית, נטייה מוגזמת לאיבוד עשתונות מול התרחשויות בלתי צפויות וכמובן חבורת הנטישה – שטרם זמנה להגליד – של קובי.

אולם לא הכל רווי בניחוח שושנים מבית "סנו". גם ליבין, לא אחת ולא שתיים, לא עמד כוחו אל מול פניו של הרגע הטלוויזיוני, והוא בחר לנוס אל המפלט המוכר של גבבת חסרת פשר, אל מול טלפרומטר שחושיו קהו, כאשר מאוזנו משתרבבת אוזניה כמו לשון של לברדור שהורץ יותר מכפי צורכו. הזיכרון אינו מתיר להסיר מההארד-דיסק את מראה פניו המכורכמות של מיסטר טי.וי ערב מתקפת הסדאם על ישראל. ובאותה נשימה, כיצד נוכל לשכוח לו את רגעי הקבס התחקירניים בעונת הנדידה אל חיקו החמים של הקונצנזוס ההדוניסטי מבית אורי שנער? הרייטינג היה זוועה והיבין היה לא מבין. כששב, ולראשו אדרת אייבנהו מציל האבירות, גאולה אבן נמכה בשלושה סנטימטרים ושערה קצר בשבעה. ומאז ועד היום לא נודע כי באה אל קרבנו. גם את זאת לא נשכח ולא נסלח.

והגברת חיימוביץ', למעט יכולתה להגיר אמפתיה על כל רעה, תחלואה, חולירע וג'ורה בעולמנו הצר, לא הוכיחה עד כה כתפיים עיתונאיות רחבות במיוחד. אמנם אין לדבר בגנות צווארוניה המעומלנים וקו הליפסטיק המודגש על שפתיה, וגם נוסיף מילה בזכות יכולתה להרצין פנים בשעות הקוראות לרצינות ובאותו הרף להמתיק חיוך בשעה המצריכה משובת נעורים קלה אל מול פניו של הדני רופ - אכן, מעלות שאין לבטלן באחת - אך אין קל כלל ועיקר להשתחרר מהתחושה המוזרה כי מיקי עושה במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 כבסדנת פורקן כעסים או כבשיעור שחרור הדחקות. שאם לא כך, כיצד יעלה להסביר את נטייתה לפרוץ בבכי תמרורים שנייה קצרה לאחר תום הכתבה העוסקת בפגיעה באוכלוסיית הקיכלי באצבע הגליל? ומה בנוגע לאותה אנחת כאב חרופה שהפטירה עת קריינה: "לא צפוי גשם בימים הקרובים"? ואותו נפנוף באגרוף של צער אשר שלחה אל השמים עת שידרה: "הארד רוק קפה, סניף דיזנגוף סנטר, איננו". אכן, תגובותיה קלעו תמיד לרגע, כצייד פרפרים הלוכד את החד פעמי ברשתו.

ובערב יום שלישי זימן "עכבר העיר" לפתחנו את הבשורה כי משדרי הבחירות השנה ינווטו על ידי שני קברניטים אמיצים אלה. מחד, חיים, אשר טבע בלשון העברית את המושג "מהפך", באותו חן בו טבע יורם ארבל את "ככה לא בונים חומה". מן הצד השני מיקי, והפעם ללא אפודת מגן אילון, נושאת על גווה הגא את כל פלוגה 2 בהנהגת סרן שלום קיטל. התעמוד בפרץ? התמצא את דרכה לארץ המובטחת מבלי להפר את משמעת המים? היעמוד חיים בכעס הגואה מן החזה בשעה שיצטרך להכריז: "גבירותי ורבותי, המדגם מלמד כי אריאל שרון הוא-הוא ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל", או שמא לא יעמוד לו כוחו, והוא ייפול – חוטם מעוך כנגד הדסק התכלכל – בתפר שבין "אריאל שרון" ובין "ראש הממשלה הבא"? האם יצליחו טכנאי הערוץ הראשון להחליש את קול זעקותיו של רפיק חלבי באוזניה: "חיים! חיים! תתעורר! הליכוד בשלטון!". ומה יהיה באולפנים אשר בנווה אילן? מי יושיט למיקי כתף מוצקה ליפול עליה כאשר יתברר לה שלימינה יושבת שלי יחימוביץ' בפרמננט צמר מסוגנן ולא אראמיס בעניבת פייר קארדין?

אל תעזו להחמיץ, אך גם אל תחושו צורך גדול מדי לצפות בעניין רב. וכעת סלחו לי, זה עתה קיבלתי הודעה בקשר כי אריאל שרון נכנס לבנין. הו-הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא!? באמא שלכם?