העיקר שיהיה איפה לזרוק את החרא

כמה סרטי ג'נין ג'נין ג'נין עוד צפויים באופק? שלושה סרטים דוקומנטריים כבר נוצרו בעקבות הקרב במחנה הפליטים, ועכשיו נותר רק תורו של הסרט העלילתי. אם העם הפלסטיני מתכוון להפוך את סיפורה של ג'נין למיתוס לאומי מכונן, הרי שכדאי כבר עכשיו לצלצל לקירק דאגלס. מי שגילם את ידיד ישראל, קולונל דייויד מרכוס ב"הטל צל ענק", יוכל לסגור מעגל ולגלם בנאמנות (בוודאי שבמצבו הבריאותי הנוכחי) את דמותו של יאסר ערפאת, ובכך למצב את ג'נין בפורמט הקולנועי כסיפור קלאסי של קוממיות פוטוגנית. עצה ממני לאבו מאזן.

אמש שודר בערוץ 8 "אג'תיאח" (פלישה), סרטו של ניזאר חסן. לא דובר בו על טבח (כמו ב"ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי) וגם לא על מבצע הומני לטיהור קיני טרור שהסתיים בעיקר באבדות לצד הישראלי ובחיסולם של עוכרי ישראל ואלו המסייעים להם (כפי שנטען ב"הדרך לג'נין", התשובה הסהרורית של במאי צרפתי פלוני לסרטו של בכרי). "אג'תיאח" מתעד את תוצאותיו המרות של קרב בין פולשים למתנגדים. באופן מפתיע, הסרט הזה לא צונזר. הללויה. מדובר במסמך נורא עצוב שבו אנשים שישראל שכחה שהם אנשים מנסים קצת להסביר את גודל האסון שפקד אותם בחסות המלחמה חסרת התועלת בטרור.

ניזאר חסן עושה טריק יעיל כדי להביא את נקודת המבט הישראלית האותנטית לגבי האירועים: הוא מראיין את אחד מנהגי הדי-9, אותו טרקטור אימתני שהחריב את בתי מחנה הפליטים כדי לפנות דרך ללוחמינו (נהג די-9 אחר התרברב בזמנו, בראיון שנתן למוסף "7 ימים", כיצד מעך את כל ג'נין כשביד אחת הוא אוחד בהגה וביד השניה בבקבוק וויסקי, כך שללא ספק מדובר כבר בסוג של סמל ישראלי). חסן מושיב את הטרקטוריסט מול המסך ומעמת אותו עם תמונות מחנה הפליטים ההרוס ועדויות יושביו. הנהג זע באי נוחות בכסאו ולא מפסיק לכחכך בגרונו. וזה באמת לא כל כך נעים בשבילו – הבתים הרוסים לחלוטין, משפחות הרוסות, ילדים משוטטים בינות להריסות, הרס חסר תקנה. "כמה בניינים הרסת?", הוא נשאל. "20-30 בניינים, פלוס מינוס. הטרקטור הזה הוא מפלצת, יש לו הרבה כוח. תוך עשר דקות הכל נופל". המצלמה משוטטת במחנה הפליטים. היא משתהה על כתובות הגרפיטי הדוחות שחיילים ציירו על קירות הבתים המטים לנפול: "תודה על האירוח החביב, להתראות בשיחות השלום. על החתום: גולני". מגני דוד בכל מקום, גרפיטי של "אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת". מה לא עושים בכדי להנכיח את תחושת האדנות, גם באמצע שדה הקרב הסוער.

נהג הדי-9 חושש מההשתתפות שלו ב"אג'תיאח". הוא פוחד שיגידו שהוא בוגד ומשתף פעולה עם התעמולה הפלסטינית. אחר כך הוא מודה שהרס בתים שלמים, "אולי של מישהו חף מפשע", כדי שיוכל להשליך בבטחה שקית מלאה בחרא שהצטבר במהלך השהות שלו בטרקטור. הוא מציין ש"מישהו היה צריך לעשות את זה" ושיש לו חלומות על מה שהיה שם, וכמובן, איך לא, מאמין שיכול להיות שלום בינינו לביניהם. ומה הוא אותו הדי-9 אם לא מטאפורה למדיניות הישראלית אל מול הצד הפלסטיני – הרבה כוח, הרבה הרס והעיקר שיהיה איפה לזרוק את החרא.