כושי וטוב לו

כמה נעים לחיות בכפר גלובלי; עולם שלם ומאוחד שבו הכל אמריקאי. התחתונים אמריקאיים, האוכל הסיני אמריקאי, גם גרמניה, גם אפריקה וגם הסרט הזר הטוב ביותר הם אמריקאיים.

הזכייה של "אי שם באפריקה" בפרס האוסקר על הסרט הזר הטוב ביותר, מדגימה איך הוליווד בלעה, ניקנקה וסירסה גם את הקטגוריה היחידה בגבולות פרסי האקדמיה שמאפשרת קיום של איזושהי אלטרנטיבה. אמריקה מעניקה פרסים רק לעצמה. ראוי שיוחלף שם הקטגוריה: פרס על הסרט הזר הכי לא זר שאפשר, או לחילופין: מי שמצליח לעשות סרט לפי החוקים של אבא ואמא יקבל סוכריה.

לתת-הכותרת של הסרט הגרמני "אי שם באפריקה" דווקא היה פוטנציאל להביא את הסיפור למקום הרבה יותר מוצלח: משפחה יהודית בורחת לאפריקה וחיה שם בזמן מלחמת העולם השנייה. יופי של נושא. מרתק ויוצא דופן, גם כעובדה היסטורית עם מטען מורכב וגם כרעיון קולנועי שמאפשר לצאת מהתבניות השחוקות והקבועות של סיפורי השואה.

אבל הסרט לא עושה יותר מאשר לרכב על גב האנקדוטה הזו, בלי להרחיב, להעמיק או לספר לנו משהו חדש. משפחה יהודית היגרה לאפריקה בזמן השואה, ומה? כלום. הילדה הקטנה, כיאה לילדים קטנים, התחברה מיד עם המקומיים. לאמא המפונקת, כיאה לאמהות מפונקות, לקח קצת יותר זמן, אך בסוף גם היא הבינה שכולנו שונים וכולנו דומים ושהחיים אי שם באפריקה יכולים להיות טובים אפילו שלא אוכלים אותם בסרוויסים מפוארים.

ומה יש אי שם באפריקה? נופים מרהיבים, בעלי חיים, אנשים לבנים עם זיפים וכובע רחב שוליים שנוסעים בג'יפים, ואנשים שחורים שיש להם שבטים ומנהגים מוזרים אבל הם שמחים, טובי לב ומאושרים שהלבנים נחתו אצלם. צ'יפופו לא יכול היה לנסח את זה טוב יותר. עלילת הסרט מתרחשת אמנם בקניה, אבל מה זה משנה? היבשת השחורה היא היבשת השחורה, בין אם מדובר בקניה, אוגנדה, דיסנילנד או הוליווד.

בשולי הפריים אפשר להבחין פה ושם בעוני ומצוקה, אבל הרעיון הוא שהסרט נשאר נאמן לזכרונותיה הילדותיים והתמימים של סטפני צוויג, שכתבה את התסריט על פי ספרה האוטוביוגרפי, יחד עם הבמאית קרולין לינק. אבל גם נקודת מבט ילדותית ונאמנות למקור יכולות להניב אמירה מורכבת יותר מאשר - כולנו קצת גזענים, אבל אם רק נלמד לקבל את האחר הכל יהיה הרבה יותר יפה. וכיף באפריקה.

כל החסרונות האלה לא הופכים את הצפייה בסרט הזה לבלתי מהנה. נהפוך הוא - מה יכול להיות נחמד יותר מצילומי נוף אקזוטיים + סיפור משפחתי + מסר הומני לעולם? מה נעים יותר משילוב מנצח בין נשיונל ג'יאוגרפיק, הולמרק וערוץ הילדים?

אז אם כוס התה שלכם היא האסון של העם היהודי בצירוף האסון של יבשת אפריקה באריזת שעתיים ומשהו של סבבה בטאבה, אתם יותר ממוזמנים.