מאו צה ביץ'

השאלה מיהי האשה העומדת מאחורי אדם גדול היתה מאז ומעולם שאלה מסקרנת. אך חובבי המגדר, שימו לב: הוא בחזית, והיא "במקרה הטוב" מושכת בחוטים סמויים מאחורי הקלעים. כשהיא לצדו עליה לנפנף לקהל ולהשלים חזית אחידה של המנהיג לצד משפחתו. אם כן, השאלה של זהות אשת המנהיג מעניינת לא רק מבחינה רכילותית, אלא בעיקר מבחינת מיקום במרחב ויחסי כוח. נשות פוליטיקאים שביקשו להשתחרר ממשבצת "אשתו של" זכו בדרך כלל לקיתונות זעם ובוז. נדמה כי עבור רובן, הבחירה הצטמצמה לאפשרות "להיות לאה רבין" או "להיות סוניה פרס". מן הסתם, עדיף להימנע גם מ"להיות שרה נתניהו" אם ברצונך להישמר לנפשך.

הטיעון הנגדי המתבקש הוא שעליך לצאת ממשבצת "אשתו" ולהיות בעצמך "אשה גדולה". אבל האופציה הזו אינה תמיד אפשרית ובוודאי אינה מובנת מאליה. בסמי-ביוגרפיה "להיות מאדאם מאו" (מעריב) מבקשת הסופרת לשרטט את חייה של ג'יאנג ג'ין, אשתו השלישית של אחד המנהיגים המסקרנים והמשפיעים ביותר במאה העשרים, מאו צה טונג. הגברת מאו לא הסתפקה בלהיות אשה קטנה אלא בקשה לפעול ולהשפיע בעצמה. הסופרת אנצ'י מין, שהכירה את רעיית מאו באופן אישי (או לפחות פגשה בה באקראי), מייצרת בספרה דיוקן של אשה חזקה. אך למרבה ההפתעה (?) מתברר שיותר מאשר ביקשה הגב' מאו אחר כוח היא חיזרה אחר אהבתו והערכתו של בעלה. כל מחוותיה, כל תחבולותיה, ואפילו הרציחות הרבות שציוותה עליהן נועדו להגשים, לפי הסופרת, את אידיאל האשה הנאהבת. טיעון בעייתי זה מתחזק באמצעות המטאפורה המרכזית ביצירה, היינו התיאטרון. הגברת מאו, שברחה בילדותה לאופרה ובנעוריה היתה לשחקנית תיאטרון, המציאה עצמה מחדש בתפקיד הגברת הראשונה של סין. אך כל התיאטרון נועד לקהל צופים של אדם אחד - בעלה.

למרות טיעונים בעייתיים אלה, מצליחה אנצ'י מין לבנות ביוגרפיה מסקרנת ואף מרתקת לעתים. ב"מילון פונטנה לאישים בני זמננו" מצטמצמת דמותה של ג'יאנג צ'ין למשפט הבא: "המשמרות האדומים התארגנו להגשמת מהפכת התרבות, שאשתו השלישית של מאו היתה מראשיה".

אנצ'י מין מצליחה להרחיב משפט חיוור זה ולשוות לו צבע ועניין. "אשתו השלישית" של מאו מתגלה כאשה יצרית, מתוחכמת, בודדה ומתוסכלת. דמותה הטראגית שופכת אור על מעשיה האכזריים, גם אם לא מספקת להם הסבר של ממש. בסופו של דבר, האשה הקשה שלקחה חלק בתקופה החשוכה של "מהפכת התרבות" בסין, מצליחה לזכות באהדתנו ובהזדהותנו. אנצ'י מין בונה דמות אנושית ומשכנעת, גם אם העולם הנפשי שהיא מרכיבה עבורה לוקה בשטחיות משהו. אך דווקא חולשותיה של הגברת מאו ומאמציה הבלתי נדלים לשחק בהצגה שלה, מעניקים מורכבות מסוימת לרומן.

"להיות מאדאם מאו" הוא אופציה חביבה למימוש בקריאה קולחת של ימי הקיץ, בלי לזלזל לנו באינטליגנציה. כהמלצת קריאה, דלגו מעל לכריכת הקיטש שמציגה את הגברת משל היתה זונה צעירה בבורדל מאואיסטי, וצנחו היישר לציטוט גבה-המצח מתוך האופנישאדות. ולתלמידי מזרח אסיה ו/או החוג ללימודי נשים, ינעם.