המוסכניקים

כל מי שראה את הקליפ המקסים ל”Big Sur” של ה-Thrills (חמישה בחורים מסתלבטים על חוף הים הקליפורני כאילו היו המאנקיז בכבודם ובעצמם, אותם הם גם מאזכרים בשיר), אותו ביימה דיאן מרטל (שעשתה קליפים לג'סטין טימברלייק ול-N.E.R.D) לא יכל שלא ליפול בשבי של השיר הקיצי המתוק הזה, שמזכיר מאוד את הפליימינג ליפס וכמובן מעלה באוב ניחוחות ביץ' בויז נושנים. המפתיע הוא שהתרילס הנ"ל הם בכלל לא להקה אמריקאית, אלא חמישייה אירית שהבריזה הקליפורנית נושבת בשיערם והשמש של ביג סר צורבת את עיניהם. וכדי לחזק את הרגשת הקיץ הוינטג'ית הזאת (בה הם התאהבו, בין היתר, בזכות האסתטיקה של הסרט “Virgin Suicides”) הם עלו על טיסה מדאבלין ללוס אנג'לס, להקליט שם את אלבום הבכורה שלהם, “So Much For the City”, בהפקת טוני הופר (בק, אייר, סופרגראס). הציפיות מהתרילס גדולות בעיקר בגלל שאת החשיפה הראשונית הם קיבלו כלהקת החימום בהופעת הקאמבק החגיגית של מוריסי ברויאל אלברט הול. לא שמילה טובה ממוריסי בהכרח עוזרת בטווח הארוך (איפה אקובלי היום?), אבל בשביל להקה שהוציאה בסך הכל אי.פי אחד, "סנטה קרוז" שמו, ועוד שני סינגלים כובשים, “One Horse Town” ו-“Big Sur”, זה בטח לא מזיק. חובבי טינאייג' פאנקלאב, למונהדז, פליימינג ליפס וקרטיב לימון בחוף גורדון ודאי ימצאו בהם את מבוקשם. וגם יש להם בנג'ו.

אם התרילס מקודמים על ידי מוריסי, הרי של- Erase Errataיש את הפירגון של סוניק יות. להקת הבנות הזאת מאזור סן פרנסיסקו אמנם הוציאה את תקליט הבכורה שלה “Other Animals” (הכולל שיר בעל השם המצוין "איך להבדיל בין עצמך לבין טלוויזיה") כבר לפני שנתיים, אבל יש לנו תרוץ לדבר עליהן עכשיו כי ממש בימים אלה יצא להן אי.פי בשם “Dancing Machine” הכולל ארבעה רמיקסים לשירים שלהן, בין היתר של נער הגליץ' הפופולרי קיד 606 ושל צמד האלקטרו הדטרויטי אדולט.

Erase Errata, שעושות מעין פוסט-פאנק אקספרימנטלי, נמרץ, מתעוות וכאוטי עם מילים עוקצניות מזכירות להקות פוסט-פאנק בריטיות מסוף הסבנטיז כמו הסליטס ו-The Au Pairs וחבות את החוב המרכזי שלהן לתנועת ה-Riot Grrrl (פאנק פמיניסטי ופוליטי שצמח בתחילת הניינטיז בוושינגטון ומאז השפיע על אינספור להקות רוק נשיות) וכמובן לגברת קים גורדון מסוניק יות. וגם יש להן חצוצרה.

קשה להחליט אם לקנות את השטיק של Kings of Leon או לא. בואו נאמר ששלושה אחים ובן-דוד עם שמות תנ"כיים, שנראים כמו חבורה של סטונרז ארוכי שיער ופיאות לחיים מהסבנטיז (תדמיינו את הסרט “Dazed and Confused” של ריצ'רד לינקלייטר או את הייד מ"מופע שנות השבעים") וגדלו בדרכים המאובקות בין טנסי לאוקלהומה בגלל אבא שלהם האוונגליסט - זה נשמע כמו סיפור טוב ופוטוגני מדי בכדי להיות אמיתי. העובדה שיש להם את הטי-שרטים הכי מגניבים בעולם, שהם אוהבים לדבר במבטא דרומי על העוני, החיים הקשים בדרכים והאווירה המשפחתית החמה בכנסייה וזה שיש להם סיפורים אקזוטיים על חרמנותן של בנות של מטיפים (בנות של מטיפים הן הכי חמות, זה ידוע) בטח לא מועיל לאמינות. אבל למי איכפת? קינגס אוף ליאון, שהשתקעו בנשוויל בשנים האחרונות, עושים שילוב של גראז' עכשווי עם גוד אול' רוקנרול סבנטיזי דרומי א-לה האחים אולמן, לינרד סקינרד, Molly Hatchet וזי.זי טופ, מה שאוטומטית מוסיף למיקס קצת קאנטרי, קצת בלוז והרבה רולינג סטונז. זה מוזר, אבל יש להם שירים (כמו “Happy Alone”) שנשמעים כאילו הסטרוקס הלחינו אותם ואחר כך נתנו לחבורת רד-נקס לועסי טבק לבצע אותם. הממ.., אולי עליתי פה על משהו.

קינגס אוף ליאון חתמו ב-RCA לפני שנתיים, הנפיקו אי.פי מבטיח בשם “Holy Roller Novocaine” ואלבום שלם “Youth and Young Manhood” – שבהקלטותיו נעשה שימוש בגיטרה של קית' ריצ'רדס – כבר בדרך. וגם יש להם שפמים.

ועוד להקה משפחתית לסיום: האחיות ג'ניפר ולורה רוג'רס ובחור בשם מיוקי פורטדו (לא מצאתי אף בדיחת נלי פורטדו, אז תסלחו לי) הם להקת מסיבות הלופטים הברוקלינאית האולטימטיבית. אם לשפוט על פי תקליט הבכורה שלהם, “Purely Evil”, אז מי שלא ראה את שמחת וויליאמסבורג לא ראה שמחה מימיו. הרוג'רס סיסטרס משלבים רוקנרול גראז'י ואנרגטי עם ניו-וייב גירלי שכזה ומזכירים בעיקר להקות גל חדש אמריקאיות מחופפות (אבל מחופפות עם סטייל) כמו ה-B52s או Devo. יש להם טקסטים שמאלניים, הם מחממים בהופעות את ה-Fall ו-ESG (איזה כיף להם!) וגם יש להם בורקס.