קומבינציית סושי

מאת: רז גרינברג

כאשר הוכרזו המועמדויות לטקס פרסי האוסקר האחרון בקטגוריית סרט האנימציה הארוך הטוב ביותר, רבים צפו כי התחרות העיקרית על הפרס תהיה בין הלהיט הקיצי "לילו וסטיץ'" מאולפני דיסני ללהיט החורפי המפתיע "עידן הקרח" מאולפני פוקס. הפתעה גדולה נרשמה כאשר סרט האנימציה היפני "המסע המופלא" (Spirited Away), שהוקרן בארה"ב בהפצה מצומצמת, זכה בפרס.

במאי הסרט, הייאו מיאזאקי, נחשב לבכיר במאי האנימציה של יפן, והוא אחד מבמאי האנימציה החשובים והמשפיעים ביותר בעולם כולו. בין מעריציו הרבים ניתן למנות את ג'ון לסיטר, ראש אולפני פיקסאר (יוצרי "צעצוע של סיפור") וגם את כריס סנדרס, במאי "לילו וסטיץ'". תעשיית האנימציה היפנית היא למעשה התעשייה הגדולה והמגוונת ביותר מסוגה בעולם, היא פונה לגילאים ולקהלים שונים, ומיאזאקי הגיע למעמדו כבמאי החשוב ביותר שלה גם בזכות יציאה נגד כמה מהמוסכמות הבולטות שלה.

הוא נולד ב-1941 למשפחה שהחזיקה בבעלותה מפעל לייצור חלקי חילוף למטוסים. מיאזאקי גדל והתחנך בשנים שלאחר המלחמה, בבתי הספר שנוסדו ביפן בהשראת מוסדות החינוך האמריקאיים. עם תום לימודיו בתיכון התקבל לאוניברסיטת גקושואין, מוסד יוקרתי ללימודי פוליטיקה וכלכלה. בעת לימודיו באוניברסיטה, בשנות ה-60, אימץ מיאזאקי תפיסת עולם פוליטית שמאלנית-מרקסיסטית, ממנה התנער מאוחר יותר. מיאזאקי גם הצטרף, בזמן לימודיו האקדמיים, לאגודה שחקרה ספרות ילדים, שהפכה לאהבה גדולה נוספת שלו. לאחר שסיים את לימודיו החליט לנסות להשתלב בתעשיית האנימציה של יפן. במשך כשני עשורים לאחר מכן עבד כאנימטור עבור אולפנים יפניים שונים שהפיקו סדרות אנימציה לטלוויזיה, שהתבססו על קלאסיקות ספרותיות לילדים (אחת מהן - "הלב", בכיכובו של הילד מרקו, על פי ספרו של אדמונד דה-אמיצ'ס - שודרה גם בישראל). מיאזאקי הרגיש שהאנימטורים שעבדו על סדרות אלה, בעבור שכר זעום, אינם יכולים לממש את הפוטנציאל היצירתי שלהם, והוא שם לעצמו למטרה לשנות את המצב בתחום.

ב-1979 ביים מיאזאקי את סרטו הראשון באורך מלא, "טירתו של קליוסטרו", שהתבסס על סדרת הטלוויזיה עליה עבד, "לופן השלישי". הסרט, שהחדיר לסרטי האנימציה את האווירה ששלטה בסרטי ג'יימס בונד ובמותחנים של אלפרד היצ'קוק, הפך להצלחה כלכלית גדולה. אבל למרות ההצלחה מיאזאקי לא הצליח לעניין את אולפני האנימציה של יפן בהצעות לסרטים נוספים בבימויו. הוא חזר, במשך תקופה מסוימת, לעבוד בסדרות טלוויזיה, והחל בעבודה על סדרת מאנגה (קומיקס) בהמשכים בשם "נאוסיקה מעמק הרוח". הסדרה, אפוס מדע-בדיוני, צוירה בהשראת המשבר האקולוגי הקשה שפקד את יפן. גיבורת הסדרה היא נאוסיקה, נסיכה המנסה לשים קץ למלחמות המתרחשות בעולם שחרב לאחר שואה גרעינית. בעקבות הפופולריות של הסדרה פנתה אל מיאזאקי חברת "טוקומה", אשר החזיקה בבעלותה את המגזין בו היא התפרסמה, בהצעה לביים סרט שיתבסס עליה. מיאזאקי הפסיק את העבודה לצורך בימוי הסרט, שיצא ב-1984. גם הסרט זכה להצלחה נאה, אך מיאזאקי עצמו לא היה מרוצה ממנו (ובמיוחד מהסוף האופטימי שלו), והוא חזר לצייר את סדרת הקומיקס, בהפסקות שבין העבודה על סרטיו הבאים.

הצלחת "נאוסיקה מעמק הרוח" שכנעה את חברת "טוקומה" להשקיע בסרטים נוספים בבימויו של מיאזאקי, ובמימון החברה הוקם אולפן אנימציה חדש בראשותו – "סטודיו ג'יבלי" (הקרוי על שם הכינוי שניתן למטוסי הסיור האיטלקיים במלחמת העולם ה-2). הסרט הראשון שביים מיאזאקי באולפן היה "המצודה בשחקים", שגיבוריו הם שני ילדים היוצאים להגן על אי מעופף מפני סוכן ממשלתי מושחת. הסרט יצא ב-1986, ולא הצליח לשחזר את ההצלחה הגדולה של "נאוסיקה מעמק הרוח", אך מיאזאקי ציין כי זהו הסרט האהוב עליו ביותר מבין הסרטים אותם ביים.

סרטו הבא של מיאזאקי סימן עבורו שינוי כיוון. "השכן שלי טוטורו", אותו ביים ב-1988, היה סרט אישי, מהורהר, ואיטי יותר מסרטי ההרפתקאות הדחוסים שביים עד לאותה תקופה. הסרט הורכב מאפיזודות קטנות בחיי היומיום. גיבורות הסרט היו סצוקי ומיי, שתי ילדות ביפן של שנות ה-50, שאמן חולה במחלה קשה, והן מתגברות על הפחדים והדאגות שלהן בעזרתו של יצור מוזר וחביב המתגורר ביער, המכונה "טוטורו". מיאזאקי הכניס לתוך הסרט חלקים גדולים מהאוטוביוגרפיה שלו ונופים רבים שספג בילדותו. "השכן שלי טוטורו" זיכה את מיאזאקי בתשומת לב והערכה ביקורתית יוצאת דופן. בין המבקרים ואנשי הקולנוע הרבים ששיבחו אותו היה גם אקירה קורוסאווה.

מיאזאקי המשיך בכיוון זה בסרטו הבא, שיצא שנה לאחר מכן, "שירות המשלוחים של קיקי", שהפך להצלחה המסחרית הגדולה הראשונה של סטודיו ג'יבלי: הוא היה הסרט המצליח ביותר ביפן בשנה בה יצא. הצלחת הסרט החלה את תהליך הפיכתו של סטודיו ג'יבלי לאולפן האנימציה המצליח ביותר של יפן, והיא אפשרה למיאזאקי לבצע מהפך בדרך בה התנהלה העבודה בסטודיו. סטודיו ג'יבלי החל להעסיק אנימטורים במשרה מלאה – תופעה חסרת תקדים ביפן, בה נהוג להעסיק אנימטורים על בסיס פרויקטים בודדים.

סרטו הראשון של מיאזאקי באותו עשור, "החזיר האדום", יצא ב-1993. גיבור הסרט הוא מרקו, טייס קרב איטלקי, גיבור מלחמת העולם הראשונה, שכל חבריו לנשק נהרגו. לאחר שאיבד את אמונו באנושות, מטיל על עצמו מרקו קללה שהופכת אותו לחזיר אנושי. על אף שהסרט משובץ בסצנות פעולה והומור, "החזיר האדום" הוא יצירה עגומה ומהורהרת יותר מהסרטים אותם ביים מיאזאקי עד לאותה שנה, שנוצרה בהשראת המלחמה שפרצה ביוגוסלביה באותה תקופה.

לאחר צאת "החזיר האדום" פנה מיאזאקי לביים סרט אותו ניסה להפיק עוד בתחילת הקריירה שלו – "הנסיכה מונונוקי". במקור נועד הסרט להיות גירסה יפנית לאגדה "היפה והחיה", על אודות נסיכה המתאהבת במונונוקי (שד יפני). בבואו לביים את הסרט, העביר מיאזאקי את העלילה מארץ האגדות והפולקלור של יפן לתקופת מלחמות האזרחים ביפן ההיסטורית, והנסיכה הפכה למונונוקי בזכות עצמה. "הנסיכה מונונוקי" מעלה את כל הנושאים בהם עסק מיאזאקי