הזר המוזר

צי'הירו היא ילדה יפנית בת עשר. היא והוריה עוברים דירה. הם נוסעים לדירה החדשה, פונים בפנייה הלא נכונה ומגיעים לבניין מוזר. צ'יהירו מפחדת להיכנס אבל סקרנותם של הוריה מובילה אותם פנימה, אל מה שמתגלה כפארק שעשועים נטוש. ההורים הסקרנים מגלים דוכן מזון מגרה, מתחזרים, נענשים על כך, וצ'יהירו נשארת שם לבדה, מבוהלת. אלו הן עשרים הדקות הראשונות של "המסע המופלא". סיפור פשוט למדי, מובן לכל, עם אנימציה מדהימה. סיפור שיכול לקרות בכל מדינה ולכל אחד. כמעט סוג של "גברים במלכודת" לילדים.

אבל המשך הסרט שונה לגמרי. צ'יהירו מגלה שהמקום הוא בית מרחץ לאלים שרוצים לנוח ומחפשים מסאז' מרגיע. על בית המרחץ אחראית אשה זקנה בשם יובאבה שנראית כמו מאדאם. הוריה של צ'יהירו הופכים לחזירים ומוחזקים במכלאה. אם צ'יהירו רוצה להמשיך לחיות, היא חייבת לעבוד בבית המרחץ.

רגע, ילדה בת עשר צריכה להציל את ההורים שלה ולעבוד בתור מסאז'יסטית? האם זה שובר הקופות מספר אחד של יפן בכל הזמנים? סרט שצפו בו מאות אלפי משפחות יפניות? התשובה לשלושת השאלות הנ"ל היא כן.

צ'יהירו הולכת לעבוד אצל זקן חביב עם זקן ושש ידיים, שהוא המפעיל של חדר הדוודים בבית המרחץ. הזקן לא רוצה שצ'יהירו תעבוד אצלו ושולח אותה אל יובאבה, מנהלת בית המרחץ. יובאבה משנה את שמה של הילדה מצ'יהירו לסן ומסדרת לה עבודה.

רגע, היא משנה לה את השם כמו שמשנים את השם מנורמה ג'יין למשהו כמו צ'רי סוייט? כן. אני לא מנסה לומר שזה סרט פרוורטי על ניצול מיני של ילדים. "המסע המופלא" הוא סרט יפהפה ועדין. מלבד כל האלים שנכנסים למסאז', צ'יהירו מכניסה אל בית המרחץ גם דמות שחורה וחסרת פנים. מטעמי נוחות נקרא לה התשוקה. התשוקה יכולה להפיק זהב מכפות ידיה והיא אוכלת אנשים. כל עובדי בית המרחץ ששים לקבל ממנה זהב, ובסוף התשוקה אוכלת אותם. כמה פעמים לאורך הסרט מציעה התשוקה לצ'יהורו (סן) זהב, וצ'יהירו מסרבת. צ'יהירו צנועה וגאה ואמיצה, ובסוף היא מצילה את אהובה ואת הוריה.

בראיון שנתן הייאו מיאזאקי ל"פרמייר" ביפן, אמר שהוא מקדיש את הסרט לבת של חבר, ילדה בת עשר. באותו ראיון אמר מיאזיקי שתעשיית המין ביפן נמצאת בכל מקום ושמספר הילדות הקטנות שנראות כמו זונות הולך וגדל. "המסע המופלא" הוא לא מסה על יחסי עבודה בחברה היפנית מנקודת המבט של נערות יפניות. הוא סרט אנימציה מרהיב, עם יופי של הומור ואינסוף המצאות ויזואלית. אבל "המסע המופלא" מספר אגדה פנטסטית בלי להיכנס לקשקוש מטופש על טובים ורעים. יש בו גיבורה והיא צריכה למלא איזושהי משימה, אבל זו לא הקלאסיקה של הצלחה והצלה ואושר ועושר. יש בו סיפור אהבה עם סוף טוב, והוא מתממש רק בחציו.

מעבר לכל זה, הסרט מלא ברמיזות, בבדיחות ובאייקונים תרבותיים שאפילו לא שמתי לב שלא הבנתי, מפאת היותי לא-יפני. ועדיין, זה סרט לכל המשפחה, עם אחלה פנטזיה וסיפור מסגרת שחורג משאלות מרתקות כמו "איך מרגישים הדגים כשאוכלים להם את האמא?".