1. חמש שנים עברו מ-"Metallica" ועד שיצא "Load". שש שנים לקח מאז "Reload" (שיצא שנה אחר כך) ועד "St. Anger". חישוב פשוט מראה על משהו כמו 11 שנים של קקה. אין הרבה להקות שחוזרות לעצמן אחרי שכבר אבד עליהן הקלח בצורה כה גורפת. אבל גם אין הרבה להקות במעמד של מטאליקה. פתאום משום מקום, אחרי שהם אפילו לא התפרקו, יוצא להם איזה ממתק מטאל מצחיק ומרענן שכזה, מספק ומרווה יחסית למי שלא יותר מדי רציני וכבד בעניין. מטאליקה מציגה לראווה את הביצים שלה, שאמנם קצת הזדקנו, אבל עדיין שעירות ומסריחות. אולי יותר מתמיד. והחבר'ה נשמעים די חיים יחסית ללהקה מתה.
אמני פופ מעדכנים מעת לעת את הלוק שלהם. עכברושי רוק מעופשים יוצאים מדי פעם מגמילה. ג'יימס הטפילד אכן יצא מהמכון רגע לפני שהחומר של "סט. אנגר" נכתב, אבל בצורה מוזרה למדי, ובניגוד למה שההיגיון והניסיון מכתיב, זה לא הכשיל את הדיסק הזה. אלבום-גמילה לא מסריח. זה כבר משהו ששווה לקנות בשבילו דאודורנט חדש.
הסבאים מעוצבנים, ונדמה שהם נהנים מזה. הם חזרו לעבר מעולם המתים, וזה די כיפי למי שיש כוח. הזמן התערבל לו לכדי צורה כלשהי, ומשום מה אנחנו נמצאים בתקופת חלון-הזדמנויות שמאפשרת לאלבום כמו זה לצאת ולהתקבל בצורה יחסית חיובית. מכיוון שמדובר ביצירה קצת מטופשת, נדמה כי התגובות הטובות שהורעפו על האלבום הזה מהוות הגזמה מסוימת של המציאות, אך הן לבטח יותר מגיעות לו מהקטילות שהוא היה מקבל בבליינד אם היה יוצא, כמות שהוא, לפני שלוש שנים.
הם נותנים בראש וטוחנים באוזן. נדמה שהליריקה מדברת על נושאים קצת קשים שבינו לבינו, אבל אם לוקחים את זה בצורה הקלילה והראויה, זה מצטרף לרשימת המעלות של הדיסק החביב הזה. יש כמה גרובים מגניבים שמגובים באווירת ספיד מטאל מצחיקה ממש, וכשמתעלמים מריח הנפטלין שמתפזר בכל פעם שלארס מכה בסנר המוות שלו, אפשר להשתמש במקבצת החומרים הזו כמקפצת מצב רוח יעילה למדי. זה מהיר נורא, אבל גם ממש איטי. מטאליקה מנגנת שירים מהירים, אבל ארוכים כמו הגיהנום. "סט. אנגר" הוא אלבום קצת ארוך מדי כדי שמישהו שהוא עדיין לא מעריץ של מטאליקה יוכל להרביץ לו האזנה שלמה בהנאה שלמה. לסתם עוברי אורח או מכרים לשעבר מומלצת טקטיקת הטעימות והמנוחות, שעובדת היטב. ומטאליקה מתמקמת כמו שצריך, בצורה קצת מגוחכת, במקום הראוי לה במפת הרוק העכשווי.
2. בעומדה בתור הסרבנית הגדולה ביותר של סצינת שיתוף הקבצים ברשת, זאת שנחקקה בתודעת הציבור כרוצחת של נאפסטר (והגיע הזמן להגיד שבזמנו טוב היה שמישהו נתן לתוכנה הגרועה ההיא את מכת המוות שלה, שהניבה עשרות תוכנות הרבה יותר כיפיות), מטאליקה נותרה מחויבת לגבות את יציאת האלבום שלה במספר מהלכים אנטי-פיראטיים. היא ביצעה תרגיל הסחה והוציאה את האלבום שבוע לפני המועד הרשמי. היא הוסיפה לחלק מהגירסאות בונוס די.וי.די שמתעד את החזרות לאלבום. והיא ארגנה לרוכשי הדיסקים המקוריים אופציה לקבלת תכנים בלעדיים באתר האינטרנט שלה. זה עבד. יותר ממיליון עותקים מכר האלבום החדש של מטאליקה, בתוך חודש ימים מצאתו. הוא החזיק במקום הראשון במצעד האמריקאי, ונכון לכתיבת שורות אלה, הוא עומד במקום החמישי.
Metallica, St.Anger, הליקון
ביצי שור
7.7.2003 / 11:58