נירה

אני אוהבת את נירה ברגר. תהרגו אותי, אבל האשה נוגעת ללבי. מוקפת בנשים בלתי מתפקדות בעליל - מישל מימינה ובתיה משמאלה - קשה שלא להתרשם כי רק נירה'לה, עם כל חולשותיה, היא אשה אמיתית. בשלה, אסרטיבית, מושכת, פגיעה, עקשנית, אכזרית, שתיינית. דמות עגולה. נירה ברגר היא פקעת של רגשות. תאמרו כלבה, תאמרו נבלה, ואני אומר לכם – אנושית. להכרעותיה המוסריות הכושלות יש צידוק פנימי. מעידותיה נובעות מחוסר ביטחון, מהרצון להיאחז בקרובים לה, מדאגה לבני ביתה, מהצורך הנואש בחיזוקים; חיזוקים לנשיותה, למיניותה, לאהבתם של הסובבים אותה. שלא כמו חבורת הלוזרים שמקיפה אותה, נירה נלחמת על שלה, והיא גם היחידה שמצליחה להיות, בו זמנית, אשת קריירה ואשת משפחה. נירה זו גידלה שתי בנות לתפארת, היא אוהבת את הגבר המקריח שלה באמת ובתמים, מתחזקת בית למופת, שטיח טורקי ובר משקאות עשיר, מקפידה על הופעה מטופחת, על שיעורי יוגה סדירים. הייתי שמחה לצאת עם נירה'לה לשופינג בקניון רמת אביב. אשמח אם תראה לי איפה רכשה את וסט העור הקטנטן ואת גופיית הנצנצים האדומה. צר לי על נירה. החיים שבנתה בעמל רב קורסים כמגדל קלפים לנגד עיניה. השקרים שרקמה לאורך השנים נחשפים בזה אחר זה, בתה מתחצפת אליה, בעלה מטלטל אותה, חברתה הטובה מתחרפנת, הוודקה זורמת כמים וההצגה שאותה היא מקדמת צפויה להיות פלופ רציני. אודי גבע הוא הגורל המר שממנו ניסתה נירה לברוח כל השנים. הוא היצר הרע שלה; הישראלי המכוער. הטרגדיה של נירה'לה, שביקשה להילחם בנטייתה הטבעית ולטעום קצת בוהמה, היא הגורל שארב לה מעבר לפינה וסירב להרפות. אני משוכנעת שהיא גם יחצנית מצוינת.