מי פנוי בקסטל?

לתפוס את הפרידמנים
אנדריו ג'ארקי, זוכה הפרס לסרט הדוקומנטרי בפסטיבל סאנדס 2003, יצר סרט מדובר מאוד שמטפל במשפחת הפדופילים הידועה ביותר באמריקה. עוד הרבה לפני "משפחת אוסבורן" החליטה התקשורת האמריקאית איך רוצה הצופה האמריקאי שלה לראות את המשפחה של שכנו בטלוויזיה: מפורקת, מלוכלכת וקלה לבחינה בעיניים מוסריות. "לתפוס את הפרידמנים" אמור לערבל את העדויות לכך בצורה מרתקת למדי. (איתי נאור)

תיבה רוסית
ערבוביה חסרת מעצורים של יותר ממאתיים שנות היסטוריה ותרבות רוסית אורגינל במסדרונות סן פטרסבורג, בשוט לא ייאמן אחד של שעה וחצי. הבמאי אלכסנדר סוקורוב, שגם כתב ומדבב את אחת הדמויות, מאפשר אין סוף פרשנויות אישיות בסרט שנועד לאפשר למחשבות לנדוד. מחווה לעולם הקולנוע המתבטאת בהתנערות מוחלטת ממחויבות לחוקיו ומגבלותיו הטכניות. מדובר, ככל הנראה, בבונבון של הפסטיבל. (קורנית סטולר)


ודייק!
סרטו התיעודי של ג'פרי בליץ הוא מוצר חובה פסטיבלי מובהק. הסרט עוקב אחרי שמונה מועמדים בתחרות האיות האמריקאית השנתית לילדים (מעין חידון התנ"ך של אמריקה), ומלווה ילדים מחורים נידחים ומוזנחים של החברה האמריקאית בדרך להגשים את מה שהם רואים כחלום אמריקאי קלאסי. מבקרי הקולנוע בארה"ב רמזו לא פעם ולא פעמיים שלולא הרעש שמייקל מור עשה עם "באולינג לקולומביין", האוסקר היה הולך בוודאות אל בליץ והילדים האובססיביים שלו. חוצמזה, אין כמו דוקומנטריים שמציגים את אמריקה במערומיה. (גיא סבר)

ערוצים של זעם
הסיפור המעניין הראשון שהוליד ההיפ הופ הישראלי, כפי שתיעדה אותו במשך שלוש שנים ענת הלחמי, על שני ראפרים שנמצאים בשני הקצוות המנוגדים של הסצינה. מצד אחד סאבלימינל, חלוץ היפ הופ ישראלי מרמת אביב, עם כריזמה, טאץ' ומשיכה לדימויי גנאגסטרים מופרכים, ומהצד השני תאמר נאפר, ערבי-ישראלי רווי מחאה חברתית מלוד, שמעריץ אותו. במהלך הזמן שעובר עליהם אל מול וליד הזרקורים, וברוח התקופה, הקצין סאב את מסריו הפופו-פאשיסטיים, ואילו תאמר חידד את השקפתו הלאומית – מה שהוביל להתנגשות בלתי נמנעת. אחד הדברים הבולטים בהיפ הופ, כפי שנגזר מהמדיום הישיר שלו, הוא מהומות-האגו שהוא מספק. ב"ערוצים של זעם", שרץ בסקציית וולג'ין של הפסטיבל, ניתן להתרפק על מעשייה סכסוכית שכזו, על רקע הסכסוך האחר ההוא שתקף פה בארץ הכיף. (איתי נאור)

באד-אס סינמה
עוד לפני שמישהו חשב על ראפ או היפ הופ, חיפשו השחורים בארה"ב דרך לבטא את הזעם והגרוב שלהם. זרם סרטי הבלקספלויטיישן של הסבנטיז יצר, בפעם הראשונה, סרטי שחורים שיועדו לקהל שחור, ותובלנו בפורקן של הרבה אלימות, סקס ופשע. אייזק ג'וליאן, דוקומנטריסט בריטי, יצא לחקור בסרט הזה את הז'אנר המופרע של סרטי ההתקוממות התרבותית השחורה. כולל ראיונות עם פאם גריר, רון אוניל וכמובן, המעריץ מספר אחת, קוונטין טרנטינו. (איתי נאור)

פטיש עברי
אל תוך חלק מהעקרונות הללו, שנטוו בתקופת הבלקספלויטיישן, נוסך הבמאי האמריקאי ג'ונתן קסלמן את גיבור הפעולה היהודי החדיש שלו – מרדכי ג'פרסון קארבר – שבא לבעוט לכל הסטריאוטיפים הרכרוכיים בתחת וליצור פירוש מחודש למושג התקומה היהודית. נשמע כמו הרפתקה ביזארית במיוחד, אז הכינו את הקרעפלך. (איתי נאור)

מותו של קלינגהופר
את החוויה היהודית ניתן לקבל באופן ביזארי אפילו יותר בסרט הזה, אופרה קיצונית שמטפלת בסיפור חטיפתה של ספינת "האקילה לאורה" בשנת 1985 על ידי ארבעה מחבלים פלסטינים. פני ווילקוק הבריטית העבירה אל הבד את האופרה הפרובוקטיבית של ג'ון אדאמס. בתפריט – שחקנים שלא מפסיקים לשיר בקולות גבוהים ונמוכים (ובאנגלית) על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עם יציאות רענון לפלאשבקים מהשואה והנכבה. (איתי נאור)

חייג: ה י ס ט ו ר י ה
קולאז' של סרטי ארכיון והדרכה, מבזקי חדשות וקטעים מקוריים, מרכיב את היצירה הקלסטרופובית האוונגארדיסט הבלגי יוהאן גרימונפרז, שעוסקת בנושא האקטואלי והחביב של חטיפות מטוסים. העובדה שנעשה ב-1997 לא אמורה להפחית, ואולי להפך, מהרלוונטיות של הסרט הזה, שמעוטר בפסקול של דייויד שיה ובקריינות טקסטים של דון דלילו. צריך להיות פאן. (איתי נאור)

חצי שכ"ד
סרטו העלילתי הראשון של הבמאי הגרמני מארק אוטיקר, בהפקתו של וים ונדרס, עוסק בהאקר מוכשר ומנותק מהמציאות, שהולך ומבטל את הרצף ההגיוני שבו היה אמור לנוע מסלול חייו. הוא עוזב את הבית, מתנייד על סקטבורד ולפטופ, פורץ לבתים של אנשים ונסחף לחדירה לחייהם. רדיקל דיג'יטל לפנים. (איתי נאור)

השממה הגדולה האחרונה
שני גברים אנגלים (מי יותר מי פחות) בוחנים את גבולות הביזאר אליהם מסוגל להגיע סרט מסע בריטי-סקוטי, המנסה להיחשב גם קומי. התוצאות סטנדרטיות למדי, אבל הדרך מרגשת ומצחיקה והסיום מפתיע בנוקבותו. וינסנט וצ'רלי עושים את דרכם לסקוטלנד. הראשון בורח מבריונים אכזריים, והשני מתכנן לנקום בכוכב הפופ לטובתו עזבה אותו אשתו. הם מתעכבים בבית מלון המאוכלס במבחר לוקוס הסובלים כל אחד מהפרעת אישיות אחרת ומתפתים להישאר בו. סרטו הארוך הראשון של דייויד מקנזי. (קורנית סטולר)

מחוץ למפה
סרטו של קמפבל סקוט מתאר את חייה של משפחה בוהמיינית שגרה בחור נידח בשולי המדבר של ניו מקסיקו. סקוט יוצר כאן קולנוע רגיש ושקט, דרמה איכותית ומאוד מאוד נינוחה, בלי מניפולציות הוליוודיות מיותרות. סם אליוט הוא האב המדוכא ללא סיבה ברורה, ג'ואן אלן היא זוגתו. אחד מחביבי הקהל הגדולים בפסטיבל סנדאנס האחרון, קולנוע לא יומרני אבל פוגע בול. (גיא סבר)


אדי
סרטו הראשון באורך מלא של פיוטר טז'אסקלסקי הפולני, מעין גירסה קולנועית ל"קאנדיד" של וולטר. אדי הוא אנטי גיבור שבאמת מאמין ש"העולם שלנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים", תלוש משהו בהתחשב בעובדה שהוא סמי אלכוהוליסט שאוסף ומוכר גרוטאות למחייתו ומקבל בהכנעה את כל המזל הרע שרודף אותו. שורה של דמויות אקסצנטריות בשולי התרבות הפולנית וצילום שיש בו רגעים של גאונות הפכו את "אדי" למנצח הגדול של הקולנוע