קובי ואודי

הסדרה מציעה מגוון מודלים אופציונליים של יחסי הורים-ילדים. אם ליה ונירה מנהלות מערכת יחסים המבוססת על חוסר אמון ומתיחות תמידית; מישל חונקת את ירון בתוך מערך אובססיבי ומגונן; ריקי נאבקת על תשומת לבה של אמה; הוריהם של שירן וארז נפנפו אותם לכל הרוחות לפני הבר-מצווה; ומישל פיתחה בסוניה ז"ל תלות פתולוגית - הרי שקובי ואודי מציעים את המודל המשפחתי המרתק ביותר בסביבת תיאטרון הכוכב. מדובר ביחסים סימביוטיים של חונך וחניך; מקרה קלאסי של תפוח שנפל כל כך קרוב לעץ, עד שקשה להבחין למי שייכות התולעים. אבות אכלו בוסר, ובנים יחטפו מחבת בראש. כל מה שקובי יודע – למד מאבא אודי. היה זה אודי שהסביר לו כי מותר לבגוד כמה שרוצים כל עוד לא נתפסים על חם, היה זה אודי שלימד אותו כי וויסקי הוא הפתרון היעיל ביותר לכל בעיה, ואני משוכנעת שלימד אותו גם איך לגרבץ ואיך לצבוט לרוסיות בתחת. מה עוד צריך ילד לדעת כדי לצאת אל העולם הגדול, ומי מאיתנו לא היה רוצה ליהנות מחוכמת החיים של אודי גבע. אבא גנוב 3. נראה אמנם כי לא היתה מזיקה לילד דמות אם שתאזן את האווירה המילואימניקית, אולם בהתחשב בעובדה שהגברת גבע כבר מזמן הסירה אחריות, הרי שאודי מקיים משפחה חד-הורית מגובשת, שהיא אמנם מופת של טעם רע, אולם לפחות מושתתת על כנות. בניגוד למודל הפולני המקובל – כפי שבא לידי ביטוי בקופות השרצים שנושאים איתם הברגרים ומשפחת שחורי - הכל מונח על השולחן בטברנה של אודי. אין סודות ואין סובלימציות. כך שגם אם קובי מאשים את אביו החרמן בחוסר רגישות ובהזנחה ארוכת שנים, לא יוכל להכחיש את הכימיה הגברית הנדירה ואת הפתיחות המרעננת בין השניים. אני בטוחה שלכבוד בר-המצווה לקח אבא אודי את קובי לזונה.

ועוד הערה אפרופו הורים וילדים: כולנו התייחדנו עם כאבו הצורב של ירוני, שהבין כי אביו אינו חייל אמיץ אלא דווקא רוקר מזדקן, והלך לזעוק השמיימה ולנשוך את אגרופיו בבניאס לצלילי “Everybody Hurts” של מייקל סטייפ. ובכל זאת, הערה קטנה בעניין הפסקול – נכון שכל אחד כואב לפעמים, אבל לא כל אחד מזיין את אחותו.