בלתי הפיך

גרהאם נורטון תמיד ייצג עבורי את מה שבידור טלוויזיוני ישראלי לעולם לא יוכל להיות. פרוע, מצחיק בטירוף, ציני, ובה בעת לחלוטין מודע לעצמו. העונה הראשונה, שנקראה עדיין "So Grahm Norton", היתה ספק תוכנית אירוח ספק קליידוסקופ הומואי ססגוני של טעם רע. כל כך רע, שזה מהמם. לנורטון, ההומוסקסואל הכי חינני בטלוויזיה הבריטית, יש את היכולת להפוך כל דיאלוג לטראפל שוקולדי סמיך, וזה ממש לא משנה מי מגיש לו להנחתות. אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה שמחתי כשנודע לי שהעונה השנייה של גרהאם נורטון מגיעה ליס פלוס.

אז זהו, שכאן מסתיימת האידיליה. העונה השנייה שנורטון חתום עליה סובלת מקומפלקס "היינו צעירים ומזמן לא עשו לנו נעים". לתוכנית החדשה קוראים "גרהאם נורטון מארח", ומצפייה בתוכנית הראשונה לא נותר אלא לקבוע שמדובר בדודה הזקנה והעייפה של העונה הראשונה. הסט הקמפי של נורטון הוחלף, והיום הוא מתכתב באופן ממלכתי עם הסלון של פרקינסון. הגרדרובה המרשימה והצעקנית, שמילאה תפקיד משמעותי באווירה ההומואית של התוכנית, התפוגגה, ובמקומה הפציעה חליפה כחולה, שיותר מהכל מזכירה את החליפה שאדם סנדלר לא מוריד לכל אורך הסרט "מוכה אהבה".

קשה להשתחרר מהתחושה שמה שהיה פעם ראשוני ונשכני הפך לפירה מאתמול. גם האמירה ההומואית, שנורטון לקח לאקסטרים (we’re here, we’re queer, get use to it), טושטשה עד לבלי הכר. נורטון גלש אל תוך המיינסטרים, ואני לא אתפלא אם הוא גם מזדיין עם בנות. כמה מהאלמנטים שהיו מרכיבי מפתח בנוסחת ההצחקה של נורטון הוסרו בעונה השנייה וחבל. חבל שאין יותר וידויים חושפניים של נציגי הקהל – שיחות שסיפקו כמה מהרגעים ההזויים והמצחיקים ביותר בתוכנית; חבל שאין יותר שימוש מגונה ברשת האינטרנט, על כל הדמויות הביזאריות שהיא מייצרת; וחבל שאת האורחים שנכנסים לאולפן לא מלווים שני גברברים חסונים בלבוש מינימילי. מי שהיה פעם חלומו הרטוב של כל קריאייטיב בערוץ Y הפך לרבקה'לה. סיבה למסיבה נטולת עוקץ, נטולת אמירה, ובעיקר לא מצחיקה.

ועוד הערה: בכל זאת, ולמרות הכל, הקטע עם איש הנחשים, שיכול היה ליפול בקלות למנהרות דודו טופז הנכלוליות, היה מבריק. ילדים, לימדו מהו סמל פאלי וכיצד עושים בו שימוש.


* "גראהם נורטון מארח" משודרת בערוץ יס פלוס ביום שלישי בשעה 22:00