רותם ושירן

כולי תקווה כי גם ההומופובים ביניכם נמלאים גאווה לנוכח הרומן הלסבי הראשון בתולדות הטלנובלה העברית. בהנחה שרותם ושירן לא יקשרו בקרוב דילדו לחלציהן, מותר לפחות לקוות כי הסאגה החד-מינית לא תסתכם ביום כיף נוסף בפיצה האט, וששירן תגייס את האסרטיביות המינית שלה כדי לקחת את רותם למינרווה, או לפחות כדי לגעת לה בציצי. גם ככה חיכינו כבר יותר מדי. אם מתעלמים לרגע מחולצת העיגולים הססגונית של אפרים ליכטר, הרי שבניגוד לסדרות אחרות, ויתרו בתיאטרון הכוכב על הומוסקסואל אקסצנטרי, לטובת האופציה הלסבית. הימים ימי טאטו, ואין כמו מתח מיני בין בנות לשיפור המורל. ביום חג שכזה אין כל טעם להיטפל לחוסר האמינות של רומן הקש הזה, שכן אין הוא אמין פחות משאר ההתרחשויות על המסך; מה גם שלינה משותפת עם זיו תורמת בהחלט להגדלת חוג המתפקדות ל"כביסה שחורה". לא במקרה הביאה ענבר דווקא אתמול את המפלצת הקטנה מבית היתומים, כמעין תמרור אזהרה בשר ודם, המתריע מפני תוצאותיו הטרגיות של זיווג הטרוסקסואלי. כדי למנוע אי הבנות הקפידה אמש שירן על המראה המוזנח – נטולת איפור, שיערה פרום ברישול, לגופה מכנסי דגמ"ח, ישיבתה שפופה – ללמדנו כי סיפור שהתחיל כמשחק זהויות תמים של רם, והמשיך בחגיגת שפמים בחנות בגדי גברים, סופו שייגמר במסיבות של אילנה שירזי. מניאק מי שלא הזיל דמעה לנוכח המניפסט הליברלי של האח הטראנסאווי - "לכולנו יש את האפשרות להתאהב בכל דבר: גבר בגבר, אשה באשה, חרגול בחרגול" - משפט שראוי להיכלל בנאום הבחירות של עוזי אבן, או לפחות לפתוח את כנס לימודי המגדר הבא. צעד קטן למשפחת חסון, צעד גדול לקהילה ההומו-לסבית בישראל.