קן צרעות

נתחיל מהסוף: בכל מה שקשור להבעת עמדות הנוגעות לתחומי החיים השונים, לא ברור מה מבדיל את אבי רצון מכל הדיוט שמסתובב סתם ככה ברחוב. בעצם, אולי רק זה שרצון לובש חליפה על בסיס יומי ועוד איכשהו רהוט. ומה שעוד יותר לא ברור הוא כיצד רצון הופך לפתע לפיגורה דעתנית לגיטימית, כזו החורגת מתחום הכדורגל אל תוך האקטואליה הקשה, כאשר לחלוטין ניכר, מהניסיון המר של העבר הלא רחוק, שהתוצאה תסתכם בהתלהמות והתבהמות (וזו הרי גאוות היחידה של אבי רצון). את הלגיטימציה הזאת הוא מקבל כל יום בערוץ 10 במסגרת "רצון חופשי" ובה הוא נוהם, צועק ודוחף את דעותיו כמו נהג די-9 על שני בקבוקי שיבאס. ואלוהים ישמור, אתה לא יודע אם לצחוק או להתחנן שהליגה האיטלקית תחזור כבר מהפגרה.

הרציונל שעומד מאחורי התוכנית הוא שקוף: אבי רצון מפורסם בג'ורה גדולה וגישה של לא דופק חשבון, ועובדה זו חייבת לייצר אקשן. ומכיוון שאבי רצון שייך לצד הימני של המפה הפוליטית – אוהוהו, כמה שהוא שייך אליה – הרי שמופע שיפוד השמאלנים שלו חייב להביא לפחות טיפל'ה רייטינג. רצון הוא כאמור גם הדיוט – הוא הגיע מהכדורגל, לא מבין בפוליטיקה, רק מה שהוא קורא בעיתונים, מתעצבן ורוצה דחוף לדבר על זה (קצת נתן זהבי, קצת בעל בסטה) – ולכן תפקידו להיות קול העם, קולה של האותנטיות, מנפץ האליטות (ועדיין חשוב לזכור: האיש אכול אינטרסים והתחשבנויות ברמות שמגמדות את הבחישות של גברי לוי). עם נקודת פתיחה שכזו אתם בוודאי לא מצפים ממנו להיות עמנואל הלפרין.

ובאמת, רצון מביא את הסחורה עד למקסימום, כמו היצור גס הרוח שהוא כל כך גאה להיות – הביטו בחיוך המרוצה שלו כאשר הוא חותך בגסות את מזכ"ל "שלום עכשיו" באמצע דבריו: "למה אתם תמיד חושבים על הפלסטינים ולא עלינו?", וכיצד הוא מרים את הקול על רן אדליסט: "אתה לא עורך דין, אבל אתה מייצג טוב את הפלסטינים כבר הרבה שנים". זו תמיד תהיה תרומתו של רצון לכל הדיון: השמאלני הוא פרו-פלסטיני וככזה הוא ראוי ליחס המתאים. אחר כך רצון ינבח כמה טיעונים ריקים על כל הנוכחים ויסכם באיזו הערה נבזית, כאילו מחוכמת (בסגנון: "לא משחררים אסירים עם דם על הידיים? אז מה עם ערפאת? ואבו מאזן?"). נכון מאוד, אבי רצון הוא פופוליסט, פופו-גס-רוח, פופו-ראקציונר, פופו-לאומן, פופו-מניפולטיבי. כאילו אופוזיציונר, אבל לגמרי כוחני, מזדהה תמיד עם הצד החזק (הבטחוני והכלכלי).

באולפן שלו אי אפשר לנהל דיון בעל ערך מכיוון שהנוכחות שלו מעיקה ומפריעה, לא מייצרת דיאלוג, אלא הורסת כל סיכוי להידברות. הדומיננטיות של רצון משרה על כל התוכנית אווירה דוחה – בהתנפלויות הכי גדולות שלו, טומי לפיד מעולם לא הגיע לחוסר החן המשווע שבו אבי רצון בולע כל הזדמנות לדחוף את החמישה סנט העלובים שלו. לכן "רצון חופשי" היא קרקס – בואו לראות את אבי רצון נותן את המופע שלשמו הוא קיבל דקות מסך (במובן הזה, הוא מאוד מזכיר את מנחם בן). תתעצבנו, תיגעלו, ווטאבר, יהיה כיף. אבי רצון ממלא את תפקידו כראוי: הוא שם בשביל להיות אבי רצון. סביר להניח שככל שהזמן יעבור והתוכנית תזכה למוניטין שלו היא ראויה, האורחים שיסכימו להגיע לקן הצרעות של רצון יהיו אושיות מהזן ההזוי של המפה (הנה, שלשום ביקר שם אבישי מתיה בדיון שבו הוא התבקש, לא פחות ולא יותר, לסנגר על ערוץ המוזיקה של הצ'ילבה יואב קוטנר) וסתם עסקנים נואשי פרסום שלא אכפת להם להידרס על ידי עדר ג'מוסים של איש אחד.


* התוכנית "רצון חופשי" משודרת בערוץ 10 בימים ראשון-חמישי בשעה 19:00