שקרים אדומים

אלכסנדר קרנר נולד במזרח ברלין. ביום שבו זיגמונד יהן, הקוסמונאוט הגרמני הראשון, ממריא לחלל, אבא שלו עורק למערב ומשאיר אותו עם אמו ואחותו הגדולה. האמא חוטפת התמוטטות עצבים ומאושפזת בבית חולים לחולי נפש. כשהיא חוזרת, אחרי כמה שבועות, אלכס מחכה לה בתחפושת של טיל. כדי להתאושש, חנה קרנר מצרפת את העניבות של בעלה לחבילות הסיוע הסוציאליסטי למוזמביק, הופכת לחברת מפלגה פעילה ומחליפה נאמנות לבן זוג בנאמנות למולדת הקומוניסטית. אלכס מצטרף לחוג הקוסמונאוטים הצעירים ובאופן חד צדדי מאמץ את זיגמונד יהן לאב.

עשר שנים אחר כך אלכס עובד בתור טכנאי טלוויזיות. אמא שלו, מורה בגמלאות ועדיין חדורת אידיאולוגיה, עסוקה בניסוח מכתבי תלונה למנגנונים הבירוקרטיים בשם האזרחים, ואחותו קריסטינה היא סטודנטית לכלכלה ואמא חד הורית. השנה היא 1989, ימיו האחרונים של הגוש הקומוניסטי. אבל אף אחד עוד לא יכול לדעת מה עומד לקרות. בזמן שאמו מתכוננת לחגיגות הארבעים לייסוד מזרח גרמניה, אלכס המשועמם יורד להפגנה בעד חופש הביטוי או משהו כזה; הוא לא נכנס לעומק. כששוטרים עוצרים אותו זה כבר הופך יותר רציני, וכשאמא שלו רואה במקרה את המעצר וחוטפת התקף לב, זה כבר נהיה רציני ממש.

אמא של אלכס נכנסת לתרדמת שנמשכת שמונה חודשים. במהלך שמונת החודשים האלה אריך הנוקר, המנהיג הנצחי של המפלגה, מתפטר, הגבול בין שתי הגרמניות נפתח, חומת ברלין נופלת והקפיטליזם המערב ברלינאי משתלט על מזרח העיר ומדביר כל זכר למותגים המזרח גרמניים האפרוריים והמוכרים. במהלך הזמן הזה אלכס גם מספיק להתאהב בלארה, האחות הרוסיה המקסימה שמטפלת באמו, ואחותו מפסיקה את הלימודים, מוצאת עבודה בברגר קינג ומתאהבת במנהל המשמרת האידיוט. ואז חנה קרנר מתעוררת. הרופאים מזהירים שמצבה לא יציב, ושצריך לשמור עליה מפני התרגשויות לא חיוניות. אלכס מחליט שאין התרגשות גדולה יותר מלגלות שכל עולמך האידיאולוגי התמוטט, ולכן אין שום סיבה שאמו תדע מזה.

אבל מדובר על הרבה יותר מאידיאולוגיה. אלכס מביא את אמו הביתה, סוגר אותה בחדר, מסדר לה טלוויזיה במעגל סגור וקונה לה עיתונים ישנים בשוק. את המוצרים החדשים בסופרמרקט הוא מכניס לכלים ישנים של מוצרים שנעלמו. כשהוא מגן על אמו מפני החוץ הוא לא רק מגן עליה מפני חורבן האידיאלים שלה, אלא גם בורא עבורה עולם אלטרנטיבי שבו הדברים קורים כמו שהיו יכולים אולי לקרות. כשהיא רואה במקרה כרזה של קוקה קולה על הבניין ממול, הוא מכין כתבת טלוויזיה שחושפת את ההונאה הקפיטליסטית הגדולה: סוף סוף מודים האמריקאים שהקוקה קולה פותחה במזרח גרמניה. כשהיא מחליטה על דעת עצמה לצאת לטיול בחוץ ופוגשת על המדרגות צעירים מערב ברלינאים עם אהילי פרווה ורודים, הוא מכין מהדורת חדשות מיוחדת שמדווחת על המעבר ההמוני של עשרות אלפי פליטים מהמערב הקפיטליסטי והדורסני אל הגן העדן הסוציאליסטי.

העולם הזה, שאלכס בורא בתוך החדר של אמו, עומד בניגוד חריף למה שקורה בחוץ. במיטב רוח ההתפשטות של הקפיטליזם, הוא פולש לכל חלקה בברלין המזרחית וצובע אותה בצבעיו. השכנים בבניין, פעם חברי מפלגה נאמנים והיום מובטלים ממורמרים ושיכורים, לא מרוצים מהשינוי; לא במקרה אחד מהם מאחל לחנה קרנר במסיבת יום ההולדת שלה: "מי ייתן שהכל יחזור הכל להיות כמו שהיה" – איחול שהיא אינה מודעת לרב-משמעיות שלו. גם פיתוח קריירה בברגר קינג זה לא שוס. הסיסמה הקומוניסטית "בעיות פותרים תוך צעידה קדימה" מומרת בהנחה שבעיות פותרים בשופינג.

בין העולם הישן שקרס והעולם החדש והמאיים, אלכס קרנר בונה לאמו ולו מיקרוקוסמוס אידיאלי, שבו השקרים הופכים למציאות הכי טובה שאפשר לדמיין. אז מגיע הרגע בו האם מרגישה טוב מספיק בשביל לנסוע לדאצ'ה המשפחתית שמחוץ לעיר. לכולם כבר נמאס מהעולם של אלכס, ובלחצם הוא מתכוון לנצל את האווירה הרגועה בדאצ'ה כדי לספר לאמו את האמת. אבל לפני שהוא מספיק להגיד משהו, האם חושפת בפני ילדיה את העולם הבדיוני שלה. כדי להימנע מספוילר לא נחשוף את הפרטים, אבל הם מטלטלים מספיק בשביל לגרום לה התקף לב נוסף. הפעם המצב קשה יותר, ולמרות שהיא נשארת בהכרה ימיה ספורים.

אלכס לא רוצה לתת לאמו למות בלי שתדע מה קורה. מצד שני הוא לא רוצה להרוס את העולם המושלם שבנה. לכן הוא מחליט להפיק עוד שקר אדום קטן אחד בשביל ערוץ הטלוויזיה שהקים עבורה. במהדורת החדשות מדווח על התפטרותו של אריך הנוקר, מנהיג המפלגה, מכיוון שהוא חש שהגיע לפסגת הישגיו: הריסת החומה, פתיחת הגבול עם המערב ומתן אפשרות לכל מי שרוצה להצטרף לסיפור ההצלחה המזרח גרמני. את הכיסא מעביר הנוקר למנהיג הצעיר והמבטיח של המפלגה: הקוסמונאוט לשעבר זיגמונד יהן, שאלכס פגש במקרה כשנסע אצלו במונית. נאום הבכורה של יהן מוקרא על רקע הזיקוקים שעפים בחוץ – זיקוקים שמסמנים את איחודן הרשמי של שתי הגרמניות למדינה אחת.

"להתראות לנין" דן בשאלות של אמת ובדיה, אידיאלים ומציאות, ובאפשרות קיומו של עולם טוב יותר. יחד עם זה מצליח הבמאי וולפגנג בקר גם לספר סיפור משכנע ומצחיק. הסרט מצולם נהדר, ולמרות שרובו מורכב ממה שמכונה רגעים אנושיים קטנים, הוא כולל גם כמה סצינות בעלות פאתוס א?פ?י כמעט. יותר מהכל, הוא משאיר אותך עם השאלה המטרידה על מקומו של השקר – או אולי הפנטזיה – בחיים של בני אדם וביחסים ביניהם. גם אם האידיאולוגיה מתמוטטת, עדיין צריך משהו להאמין בו.