הידיעה של בוקי הצליחה להזיז את המחושים לכמה פיגורות עצבניות בתחנת נתניה. בוקי התייצב כמו טטלה בתחנה. הוא הכיר איזה ראש אגף מהמילואים ואיזה ראש אגף אחר מידיעה שנגנזה על שני סוכני מוסד שעשו קצת כסף מהצד בשביל המאפיה ההונגרית והורידו שם את שר הפנים שרצה שדרוג באחוזי עמלת הרווחים מהקזינו. הוא לא רצה להרגיז אף אחד. בוקי היה ילד טוב בדרך כלל, הוא שיחק את המשחק ונדרך לא לדרוך לאף אחד בעולם הביון על היבלות המוגלתיות. הצנזור ממילא לא היה מאשר. אבל הפעם הצנזור אישר. ולבוקי חיכתה מונית מתחת לבית, עם מונה כבוי ונהג חמוש בסמית אנד ווסון. אנשי נתניה אוהבים לעשות מהעבודה שלהם סלט של קלישאות שגנבו מסרטי ריגול.
ראש המוסד הציע לבוקי נקטר תפוזים מקרטון, אבל בוקי זכר שראה פעם באיזה סרט ריגול קופסת מיץ ממולכדת שמתפוצצת ברגע שהקורבן לוגם מהמיץ. עניין של אלקטרוליזה. גם הוא היה חזק בקטע של השכלת סרטי וידאו.
- "בוקי, לא מתאים לך".
- "מה, המפקד?".
- "ככה לזיין אותנו, בלי תיאום מראש? ככה מפרסמים סיפור? מה אתה מלשין של הסי.איי.איי?".
- "עזוב, 'מעריב' ישבו לי על התחת. אם זה לא אני, אז שירה אימרגליק היתה מקבלת הפנייה מהשער".
- "לא מעניין אותי שירה אימרגליק, לא 'ידיעות', לא 'מעריב', תאמין לי שכולם על הזין שלי. אני רוצה לדעת מי המקור שלך".
- "המפקד, אני לא יכול לעשות דבר כזה".
- "מה זאת אומרת?".
- "לא יכול".
- "קטע עיתונאי של חסיון מקורות?".
- "גם, המפקד".
- "מה אתה מסתיר ממני, חבקוקי? אתה יכול לספר לי, הפסקתי להרוג אנשים".
- "לא יכול לספר לך, המפקד".
- "סליחה?"
- "לא יכול".
- "מר נאה, בוא אני אסביר לך איך העסק כאן פועל: אתה נשאל שאלה אתה משיב תשובה מלאה. אתה נשאל שאלת המשך אתה משיב תשובה מפורטת יותר. אם אני שואל אותך מה מידת החגורה של המקור שלך, אתה מספר לי באיזו חנות הוא קנה אותה ואיך קוראים לאינדונזי שתפר אותה, קאפיש?".
- "ואם לא?".
- "עזוב אותי מהקקי הזה, בוקי. מה אנחנו משחקים פה שוטרים וגנבים? מחבואים? תגיד לי מי המקורות שלך ולך הביתה, יש משחק של מכבי הערב בטלוויזיה".
- "אני מוכן להגיד לך את השם של המקור הראשון שלי, אבל את המקור לידיעה אני לא מוכן למסור. אתה מבין, הוא שוטר, ואם בגללי הוא יידפק, אני מחוק בעסק הזה. אני צריך את המשטרה מבסוטים. לא שורף איתם גשרים. אם אתה רוצה לחסל אותי, קדימה, לך על זה. אני לא מספק לך את השם של המקור השני, השוטר, כי אז הם יחסלו אותי. תעזור לי לשמור על החיים שלי".
- "אין בעיה. תן שם אחד. נתחיל בזה".
- "שולי דן".
- "מי זו?".
- "זה בחור".
- "שוטר?".
- "לא, סתם טמבל. חוקר פרטי. בלש".
- "בלש? מה זה בלש? יש עוד מקצוע כזה?".
- "סרדין קטן שעלה על משהו גדול".
- "וואלה".
- "המפקד, הוא נובאדי. תאמין לי".
- "כן, בסדר. תגיד לי עכשיו... איך הוא הגיע אליך?".
- "מכיר אותי מהמשמר האזרחי".
- "וואלה? יש עוד דבר כזה? משמר אזרחי?".
- "הוא צלצל אליי לפני כמה זמן, אמר לי שיש לו סיפור, משהו שיפיל את המדינה".
- "זה מה שהוא אמר?".
- "זה מה שהוא אמר".
- "ואיך הוא קשור לכל העניין הזה בדיוק?".
- "של רז שטרן?".
- "תפסיק לשחק משחקים בוקי. אני לא בעסק הזה מהיום. תתחיל להזרים פה מידע".
- "אני לא יודע כלום, המפקד. הוא רק קישר אותי למקור ואמר לי שרז שטרן נרצח ולא התאבד".
- "מאיפה הוא יודע?".
- "אנא עארף? אנשים מדברים, אתה יודע".
- "לא. כאן בדיוק אתה לא מבין. האנשים האלה לא מדברים. אם מה שאתה אומר לי נכון, ומישהו נוסף על המשטרה מכיר את העובדות, יש לנו דליפה רצינית מאוד, אולי אפילו בממדים של סוכן כפול. נראה לי שהדג הזה מטונף מדי בשבילך. אתה נזכר במשהו נוסף, בינתיים?".
- "לא, בוס. זה כל מה שהוא אמר לי. 'רז שטרן נרצח על ידי המוסד והמשטרה טייחה את זה'".
- "טוב, יאללה, לך תראיין איזה כייס למדור פלילים. צא לי מהאטמוספירה".
כשיצא בוקי, התכופף מפקד תחנת נתניה אל המגירה השנייה בשידת המגירות שלו ושלף משם ספר דפי זהב. הוא דפדף עד שהגיע לאות חי"ת, חיפש בערך "חוקרים פרטיים" את השם "שולי דן". מצא, הקיף אותו בעיגול. צלצל ונענה על ידי מזכירה אלקטרונית. הוא נהם קלות לתוף השפופרת, התלבט אם להשאיר הודעה או לצלצל מאוחר יותר. לבסוף הניח את השפופרת במקומה, ואז תלש את הדף הפתוח מתוך דפי זהב, יצא מהלשכה ואמר למזכירה, "תזמיני לי מונית. אני יוצא לפגישה". המזכירה שאלה, "לאן להגיד שנסעת, אם יתקשרו מהאבטחה?". הוא הצית לעצמו סיגריה, הניח יד על מותנו, שם היה מונח גלוק קצר קנה ואמר לה, "לפגוש את שולי דן".
"שולי דן?", שאלה המזכירה. "חוקר פרטי", אמר ראש המוסד.
פרק 11
24.7.2003 / 10:18