חזייה ראשונה

ליזי מקגווייר (הילארי דאף), גיבורת הסרט "ליזי מקגווייר ממריאה לרומא" והסדרה הסופר-פופולרית של ערוץ דיסני עליה מבוסס הסרט, היא ההתגלמות הטוטאלית ביותר של זוהר נעורים שראיתי בחיי. ליזי מקגווייר הנ"ל היא בלונדינית, יפה, חמודה ובעלת שמחת חיים מתפרצת ובלתי נשלטת. בריטני ספירז אפלה כמו רונית אלקבץ לידה. כיאה, חיה ליזי מקגווייר בעולם בו כיתה שסיימה את חטיבת הביניים נוסעת לטיול לרומא ולנה במלון חמישה כוכבים. את הטיול מתכננת ליזי להעביר עם החבר הכי טוב שלה, גורדו (אדם לאמברג). בעולם האמיתי הסיכוי שנערה כמו ליזי לא תהיה מלכת הכיתה גובל באבסורד (התירוץ הרשמי להיותה לא מקובלת הוא שהיא מגושמת, אם כי כשהיא ממש רוצה היא יודעת טוב מאוד לשלוט בנטייה שלה להפיל חפצים העומדים בדרכה), אבל בעולם הפנטזיה הטלוויזיוני/קולנועי מסתובבת נערת הליפ-גלוס ליזי עם חנון חמוד בעל פוטנציאל אלטרנטיבי ברור, שנראה כאילו עוד כמה שנים הוא מצטרף לסטרוקס.

מזל שהאיטלקים יותר חכמים מהאמריקאים (הם כל כך חכמים שהם מדברים אנגלית שוטפת, גם בינם לבין עצמם), וברגע שכף רגלה של ליזי דורכת ברומא, מתנפל עליה כוכב פופ מקומי בשם פאולו שמבשר לה שהיא דומה שתי טיפות מים לחברתו לשעבר איזבלה (דאף בתפקיד כפול המוכיח שבתור ברונטית היא אפילו יותר יפה מאשר בתור בלונדינית), שהיא גם החצי השני שלו בצמד הפופ פאולו ואיזבלה. ליזי כמובן נדלקת על פאולו, למרות שהוא נראה באופן חשוד כמו כוכב בוליווד. היא מעמידה פני חולה, מתחמקת מהסיורים הכיתתיים באתרים ההיסטוריים של רומא, ומצטרפת לפאולו. מהון להון נכנסת ליזי למערבולת של שקרים, וכדי לרצות את פאולו היא נאלצת להתחזות לכוכבת הפופ האיטלקיה איזבלה ולהופיע איתו בטקס הענקת פרסים חשוב. העניינים מסתבכים עוד יותר, אבל תהיו בטוחים שבעזרת האלטר-אגו האיטלקי שלה תמצא ליזי את האני האמיתי שלה, שהוא אפילו עוד יותר נוצץ ומופלא ממה שהיא היתה קודם.

השורה התחתונה היא שלמרות אינסוף כשלים לוגיים והצגת עולם ערכים אם.טי.ויזיוני רדוד ושטחי שמעמיד כוכבות-אינסטנט, מראה חיצוני וצרכנות כפייתית מעל לכל, "ליזי מקגווייר ממריאה לרומא" הוא סרט מקסים וכובש, שעיקר חנו טמון בעובדה שהוא פונה לדמוגרפיית קדם-נעורים. בגלל שקהל היעד העיקרי שלו הוא ילדות-נערות בגיל 9-14, הוא צח ונקי ונטול בדיחות שפיך ושאר גסויות שהן חלק בלתי נפרד מסרטי הנעורים שפונים לקהל טיפ-טיפה יותר מבוגר. הייתי אמנם יכולה לוותר על הגימיק של קטעי האנימציה שלקוח מהסדרה (מפעם לפעם מגיחה ילדה מצוירת בדמותה של הגיבורה על המסך כדי לשתף אותנו בצורה הומוריסטית במחשבותיה של ליזי), אבל העובדה שאף אחד כאן לא מאונן לתוך פיצה היא דווקא שינוי מרענן. המקסימום שתקבלו ב"ליזי מקגווייר" זאת נשיקה קטנה ותמימה. אמנם נשיקה בפה סגור, אבל עם זיקוקים מרהיבים ברקע.

כשקראתי שהילארי דאף, כוכבת הסרט, מקליטה כרגע את אלבום הבכורה שלה וזוממת להיות הבריטני ספירז הבאה, הבנתי את מטרת הסרט כולו. הידיעה שהתסריט (שבשיאו מציג לראווה את כישוריה של ליזי כזמרת פופ) נכתב במטרה ברורה לקדם את הקריירה המוזיקלית של דאף אמנם מרגיזה, אבל לא מספיק מרגיזה כדי להרוס את הכיף שבלראות סרט על נערה שכשהיא ממש מבסוטה היא עושה גלגלון באמצע הרחוב.