צמר פלדה

"פריים טיים" היא עוד תוכנית תרבות במלוא המובן הגיא פינסי של המילה, רק באמתלה צעירה יותר, כזו שהאייטמים בה אמורים להיוולד מהבנה אותנטית של החלל שבו הם מתקיימים ולא דרך נקודת המבט האנכרוניסטית של שרי רז ובנות דמותה בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. מנחים אותה טלי אורן יעקובי, אורן שבו, דנה הרמן וניר פרידמן. שלושת הראשונים עושים כרגיל חיקויים של צעירים מגניבים – אם בלבוש, אינטונציה, צעקנות מעושה או התנהלות קופצנית (בוודאי מלמדים את כל אלה באיזושהי סדנה בסיסית ב-YTV, כולל חלוקה לטיפוסים ומיתוג אופי על פי קריטריון גיל ססובר) – ואילו ניר פרידמן הוא אחד האבטיפוסים הבודדים שניתן לומר עליהם שהם מביאים מאה אחוזים של צעירות טלוויזיונית פורחת, לא מתאמצת, ושכל מה שהם יעשו תחת הקונטקסט הזה, תמיד ייראה לגמרי חינני (כולל פרסומות לביסלי). לכן כל אייטם שניר פרידמן ינסה למכור לי על אחד מסמלי הסטטוס של תרבות הפופ הצעירה, אני תמיד אקנה בכיף ואף פעם לא ארגיש שהקרציות שקובעות ובוחשות בשוק התדמיות דוחפות לי שמרנות ובורות במסווה של קצב ואישיות חצי תוססת, כפי שדי נכון לציין לגבי שאר מנחי "פריים טיים" וגם בכלל.

כל תוכנית של "פריים טיים" מוקדשת לנושא אחר, אך התוכנית הראשונה פתחה את כל הסיפור ברגל שמאל, ולמעשה טמנה את המלכודת לעצמה למן ההתחלה. נכון, זאת היתה תוכנית ראשונה שעסקה בתרבות המועדונים, איך לא. וקבלו שני משפטי מפתח: "אנחנו ננסה לברר מה מקומו של הדי.ג'יי בסצינה" ו"אתם יודעים מה, די.ג'יי יכול להיות סופרסטאר!". כאילו שלא היו שנות התשעים, ב"פריים טים", תוכנית תרבות צעירה, בוחרים על ההתחלה למחזר מחדש דיון שסבתא שלי כבר מכירה בעל פה (כולל המונולוג הקלאסי בסגנון "די.ג'יי הוא גם אמן, הוא אלוהים, הוא עושה המון כסף וכו'", הפעם מפיו של סהר זנגלביץ', שגם לו, כך נראה, נמאס להסביר בפעם האלף מה זה מיקס).

בין לבין, חומרי מילוי של כתבות מיובאות מהטלוויזיה הקנדית – ראיונות עם פליקס דה האוסקט ופלסטיקמן. לא ממש קשור. אותן כתבות מיובאות מופיעות גם בתוכנית השנייה, העוסקת בטלוויזיה וקולנוע, וגם שם הן סתם סותמות זמן אוויר ריק. סוגר את תוכניתה השנייה של "פריים טיים" ראיון מיובא עם יוצר הסרט "לפניך ברעדה" (סרט מ-2001). אם לא הצליחו שם לרכוש את הזכויות לכתבות המסורתיות של !E, אולי כדאי לוותר על כל הניסיון לתת פן בינלאומי עם קטעים מהבוידעם.

אולם בכל זאת, עם ראיון חביב עם חבורת "באבון", כתבה די משומשת על תעשיית הפורנו בישראל, עוד כתבה זרה ומוזרה על אודות סרט סמים של ג'ייסון שוורצמן מהשנה שעברה ודו שיח מעניין של ניר פרידמן עם הבמאי המזרחי ימין מסיקה (שמתגלה, כפי שסביר היה להניח, כאידיאולוג חריף ורהוט) – נוצר תמהיל די מגוון, שמשאיר מקום לרצון טוב: אם "פריים טיים" תתאמן עוד קצת על בחירת הנושאים, תוותר על הרצון להיות "צעירה" בכל מחיר ותנסח לעצמה אג'נדה טלוויזיונית שקצת מתרחקת מהאירועים המיינסטרימיים המכוסים בכמעט כל אמצעי התקשורת, הרי שיש לה סיכוי להפוך למי שמייצגת נאמנה את סדר היום התרבותי של האיש הצעיר או מה שהוא רוצה היה לראות, מבלי להרגיש שמזלזלים במטעניו הרוחניים או הופכים אותם לפארסה.

* "פריים טיים" משודרת בימים ראשון-חמישי ב-22:30 בערוץ יס פלוס