בשבחי העצלות

הדבר הבולט ביותר בטינדרסטיקס, מאז ומעולם, היה קול הבריטון העמוק והמשונה של סטיוארט סטייפלס. קל להירתע מהקול הזה, ללגלג עליו (לרגעים הוא מזכיר מאוד את חיקויי זמרי המועדונים של הקומיקאי הבריטי ויק ריבס ב"כוכבים נופלים"), אך אפשר - באותה הקלות כמעט - להתאהב בקול הזה, להתמכר אליו ולהישבע בשמו. למרבה ההפתעה התקליט החדש שלהם, “Waiting for the Moon”, מתחיל דווקא בקולו של דיקון הינצ'ליף, נגן הכינור המולטי-אינסטרומנטליסט של הלהקה. השירה של הינצ'ליף נהיית יותר ויותר דומיננטית אצל הטינדרסטיקס בשנים האחרונות, ולמרות שסטייפלס תמיד שימש כסימן ההיכר של הלהקה (וזאת על אף שהם עושים גם מוזיקה אינסטרומנטלית), זה בכלל לא מזיק להם. להפך. הינצ'ליף שר בקול יותר גבוה מסטייפלס, לעיתים הוא מזכיר את פול היטון מההאוסמרטינס/ביוטיפול סאות, הוא מתאים לכיוון הסול שאימצו לעצמם הטינדרסטיקס לאחרונה, והוא מהווה איזון מבורך ובריא לסטייפלס.

הינצ'ליף שר באלבום החדש את אחד השירים היפים ביותר – שיר סול איטי בשם “Sweet Memory”, שלא הייתם מרימים גבה גם אם היו אומרים לכם שהוא של פול וולר. וזה לא שהינצ'ליף מזניח את תפקידיו האחרים חלילה. הכינור שלו חוזר בגדול בקטע הבא, “4.48 Psychosis”, קטע בו סטייפלס מדקלם את השיר במקום לשיר, ושמזכיר בעיקר את הוולווט אנדרגראונד. התקליט החדש, כמובן, עדיין עמוס בכלי מיתר, כלי נשיפה ובעיבודים תזמורתיים עשירים.

עשור עבר מהתקליט הראשון של הטינדרסטיקס ואפשר לומר שהיצירות המרהיבות, המרגשות והמשמעותיות ביותר שלהם כבר מאחוריהם. אין ספק ש”Waiting For the Moon” הוא לא אחד התקליטים הטובים שלהם, אבל זה לא נורא, כי הם עדיין עושים מוזיקה רומנטית במובן הכי רציני, אפלולי ולא פתטי של המילה. הטינדרסטיקס תמיד היו להקה ייחודית ולמרות שמאז ומעולם היה קשה להגדיר ולמקם אותם, בתחילת דרכם הם דווקא קיבלו לא מעט תשומת לב מעיתונות המוזיקה. היום כבר לא עושים רעש מתקליט חדש של הטינדסטיקס ונראה שאחרי שישה אלבומי אולפן (כולל החדש), תקליט בהופעה חיה עם תזמורת מלאה ושני פסקולים, כבר די ברור שהמוזיקה של הטינדרסטיקס מיועדת באופן (כמעט) בלעדי למי שכבר מכיר ואוהב אותם. ונראה לי שזה מקום טוב בשבילם להיות.

אחרי “Rings Around the World” המלוטש, המיינסטרימי והדי בומבסטי (קשה לחשוב על צעד בומבסטי יותר מאשר להושיב את ג'ון קייל על הפסנתר ולארח את פול מקרטני בתקליט שלך) חוזרים הסופר פארי אנימלס עם אלבום מינורי, רגוע ושקט יותר, קצת עגמומי, ולחלוטין מקסים. והם אפילו לא היו צריכים לחזור לשיר בוולשית. במקום לחזור לשורשים, מביטים הסופר פארי אנימלס בתקליט האולפן השישי שלהם לעבר אמריקה - במבט בוגר, מפוכח, מוקסם לעיתים (בעיקר מהמוזיקה האמריקאית) ומאוד מאוד ביקורתי.

“Phantom Power”, התקליט החדש, עוסק בחלקו הגדול במפלצת האמריקנה, על הפיתויים שבה, הרעל שמסתתר מתחתיהם וכמובן הצלילים האמריקאים שמחלחלים יותר ויותר אל תוך המוזיקה של הסופר פארי אנימלס עצמם. צלילים של קאנטרי-רוק מצד אחד ובריזה קליפורנית מעוטרת בהרמוניות ביץ'-בויז מן הצד השני, הפכו לחלק בלתי נפרד מהניאו-פסיכדליה של הסופר פארי אנימלס, שכרגיל מתוספת ביותר מטפטוף של אלקטרוניקה. כשהם נעזרים בשירותי ההפקה של המפיק של הביסטי בויז, מריו קלדטו ג'וניור, יצרו הסופר פארי אנימלס תקליט פופ נעים באווירה עצלה שכמו מתנהלת בתוך חלום אביך וערפילי. מכיוון שזה חלום (וגם מכיוון שהסופר פארי אנימלס ידועים בטעמם המגוון ובעולם השפעות רחב שמאגד יחדיו את הרוק הסיקסטיזי הכי קלאסי עם האזורים האלקטרוניים המתקדמים ביותר), אין להתפלא שמדי פעם הוא הולך לכיוונים חדשים ומפתיעים.