אורן הקטן במתח

בסרט "קס" משנת 69' הציג קן לואץ', הבמאי האנגלי שלעולם לא יתעייף מלחשוף את עוולות החברה הבריטית, סיפור של ילד כבן עשר, בן מעמד הפועלים מצפון אנגליה, שמפתח קשר מיוחד עם גוזל של בז. הסוף, כאופייני ללואץ' המוקדם, מייאש. בבריטניה, ולא רק בתקופת מרגרט תאצ'ר, נקבע הגורל שלך בעיקר לפי המעמד שאליו נולדת. מעטים הם אלה שמצליחים לפרוץ את מעגל העוני, העבודות המסריחות, ההשכלה החלקית והפרובינציאליות - לדוגמה בילי אליוט.

השנה היא 1984, ימי שביתת הכורים הגדולה, ובילי אליוט, ילד בן 11 ממחוז דורהאם, צפון אנגליה, בן של כורה ואח של כורה, נוטש את שיעורי האגרוף לטובת שיעורי הבלט שמתקיימים בו זמנית באולם הספורט המקומי. התחביב החדש של בילי משמעותו פלונטר, כי בסביבה הגברית הכל כך דומיננטית בחייו אתה לומד אגרוף כי אתה גבר. בלט? זה לבנות, אלא אם כן, אתה, חס וחלילה, הומו. הפלונטר עוד יותר מסובך כי, מה לעשות, הילד מוכשר, והמורה לבלט לא הולכת לוותר. התסבוכת נוצרת ונפתרת לנגד עינינו, תוך כדי עיסוק בשאלות של מעמד חברתי, יחיד וקבוצה, התמודדות עם אובדן, התבגרות מינית, זהות מינית וכו', בסרט מבוים להפליא (הסרט הראשון של במאי התיאטרון סטיבן דלדרי), משוחק להפליא (ג'יימי בל המדהים בתפקיד בילי) ועם פסקול מוקפד (טי רקס, הקלאש, הג'אם...). אין ספק, מדובר במקסימון.

סצינה אחת, זו של גניבת הספר מהספרייה, שולחת היישר לסרטו הקשה של לואץ'. שם הגניבה היא של ספר על בזים, כאן הגניבה היא של ספר על בלט. המניע הוא אותו מניע, המטרה היא אותה מטרה, אבל בעוד הילד החולם מ"קס" נרמס באכזריות על ידי המערכת, הילד החולם בילי אליוט מצליח לנצח. כמה כיף לשמוח בשמחתו.