השלמת הכנסה

הראיון שקיימה אמש מרב מיכאלי עם אתי אלון נקנה בכסף. בידיעה שפרסם אתמול עיתון "הארץ" נמסר כי חברת ההפקה שיזמה את קיומו של הראיון הטלוויזיוני שילמה לאלון ולבעלה לשעבר, שלומי, עבור השתתפותם. עוד נמסר כי הראיון בערוץ 2 הוא פרי נסיונותיו של שלומי אלון למכור את סיפורם לכלי תקשורת שונים. בראיון עם מיכאלי לעיתון "רייטינג" מלפני שבוע, הציג אביעד קיסוס את הסכמתה של אלון להתראיין דווקא אצל מיכאלי - לאור העובדה שסירבה לפניות קודמות רבות - כחידה. "אולי זה העיתוי", כתב. "אולי פשוט מעולם לא היו לה (לאתי אלון) פטריות ברגליים", הסתלבט על חשבון אודטה. יש להניח כי לא ידע דבר. גם מיכאלי עצמה טענה כי סיבת הסכמתה של אלון אינה ברורה לה. האם גם היא פספסה את הפרט הקטן? "היה בינינו חיבור טוב", אמרה בין היתר. אכן "חיבור טוב", והמהדרין יאמרו: "חיבור טוב מאוד".

את המידע בנוגע לשהתרחש מאחורי הקלעים של הסרטון על המועלת הגדולה העלימה הזכיינית רשת. מי יודע, אולי בתום לב: יכול להיות שחוסר פעילותם בתחומי היצירה הדוקומנטרית והעליתית בלבלה אותם לגמרי, השכיחה מהם מהו מה. מתי משלמים לקאסט ומתי לא. אך האפשרות הריאליסטית היותר היא שהדבר נעשה במכוון. זאת מעילה גדולה גם כן. באמון הצופים. העובדה שדמויות בסרט דוקומנטרי זכו לתשלום עבור הופעתן ובהתאם לדרישתן מלמדת עליהן לא פחות מתוכנו של הסרט כולו. מעבר לכך, כמובן, קיימים ההיבטים מתחומי האתיקה העיתונאית והמוסר הציבורי. יש טעם לפגם בעיקרון שאשה, שהורשעה בגניבת כספים, משולמת כדי להופיע בפריים טיים של הערוץ השני עם סיפור גניבת הכספים. זאת הקצנה די מעוותת של תרבות סלבז.

נחזור למרב מיכאלי. באותו ראיון ב"רייטינג" ניסתה מיכאלי להסביר לקיסוס את השינוי שחל בחייה בעת האחרונה וסיפרה כי מרכיב "הכיף" אזל ממנה. לדבריה היא נעשתה "בנאדם פחות 'פאני'". מבחינה מנטלית כדאי למיכאלי לצפות בסרט פעם נוספת. היא בהחלט תוכל להתעודד: על פי הסרט ניכר שהיא לא איבדה מה"פאן" שקשור להופעה בטלוויזיה ולזמן מסך. מיכאלי הוצגה אמש ב"בכל מחיר" כאחת הדמויות של הסיפור. הסרט הורכב משורה ארוכה של ראיונות עם בני המשפחה, כשביניהם משובצים צילומים של המראיינת. יושבת, מתלבטת, מתרכזת, פוערת עיניים, חושקת שפתיים. יותר משהיה זה סרט על סיפורה של אתי אלון, דומה שהיה זה סרט על מרב מיכאלי שמראיינת את אתי אלון בבית הכלא. יותר כתבת מגזין מורחבת בסגנון אילנה דייני טיפוסי מאשר הפקת ספיישל עם תקציב עצמאי.

אלא שסיפורה של אתי אלון הוא יותר מדי דרמטי, יותר מדי מדהים, כדי שגם הטיפול הבינוני של מיכאלי בו ימסמס אותו. הקוד הגנטי שלו מרתק. כפי שניתן היה לצפות הונהגה ב"בכל מחיר" אחוות נשים חומלת. מיכאלי הקפידה להטיח מספר פעמים באביה של אתי אלון, אביגדור מקסימוב, כי אלון פעלה כפי שלימד אותה, כפי שטבע בה. זה צרם. כתוצאה, בסופו של סרט דמותה של אלון לא פוצחה, רק זכתה להשמיע את דברה. לא פריבילגיה שכל אסיר מקבל בימי כליאתו. הלך הרוח העכשווי בטלוויזיה לראיין דמויות שנויות במחלוקת בחברה הישראלית באווירה מבינה ואוהדת (אילנה דיין ושרי אריסון, גיל ריבה וגאולה עמיר) - הוא עניין שצריך לשים אליו לב ולבקר. ובכלל, אם כבר בוחרים באופציה הרכרוכית, כדאי לצרף בקביעות אל הצוותים גם את קובי מידן, הפסיכולוג הלאומי.