סטאר

למן הידוע הוא כי אייל גולן היה הכוכב הגדול האחרון של הזמר המזרחי – מבחינת הכריזמה, האיכויות הקוליות, הלהיטים המצוינים, הקליטים והלא מזלזלים והפאסון הסטארי שלא ניתן לטעות בו. ככזה, גולן הוא קודם כל אמן פופ ורק אחר כך "זמר מזרחי", אולם השילוב שלו (ושל חברי אתניקס) בין השניים היה טבעי, לא טברנאי, ערבוב נכון בין מיני ומיני מטענים תרבותיים, רובם ים תיכוניים, ולא שקשוקה לא טעימה מהסוג שהתרגלנו אליה בשנים האחרונות; זו שהמזרחיות הפופולרית שלה היא חד ניואנסית ונצלנית.

מאחר שבישראל חל פיחות מעליב במעמדו של מושג הכוכבות, עד כדי כך שאיזו פקאצה שעל ליבה מתחרים כמה בחורים עשויה להיחשב לבת מלוכה, הרי שלמצוא יורש ראוי באמת לאייל גולן היא משימה לא קלה (במוזיקה המזרחית שתמיד מייצרת מלכים ובני מלכים, חייבים למצוא יורש עצר אחת לכמה זמן). לא ליאור נרקיס, לא קובי פרץ ולא שלומי סרנגה ראויים להיות המלכים החדשים של הנישה הכי חמה במוזיקה הישראלית. שלושתם חסרים את השארם הדרוש, אין איזושהי תכונה בימתית שמבדילה אותם מכל זמר בר מצוות, הם נראים וגם נשמעים כמו פקידי טברנה.

אולם אחד הוא האיש שמסתמן כמלך הבא – מושיק עפיה. תקליטו החדש, "יש לי אותך", אמנם לא חף ממהמורות רבות, אבל רק העטיפה שלו כבר ממקמת אותו כהבטחה גדולה: עפיה במבט מהורהר נשען על אופנוע הארלי דייוידסון במחווה לג'יימס דין שלו הוא דומה, כך מלחששים כולם, כמו שתי טיפות מים. גם התמונות שבתוך חוברת הדיסק והקליפ שרץ נונסטופ בערוץ 24 מדגישים את המודעות של עפיה לחשיבותו של הדאווין. יש לעפיה יציבה של כוכב, הוא יודע להישיר מבט, לעבוד על מקסם השווא השרמנטי. אני בהחלט מזהה בצורה שבה הוא מחזיק את עצמו על הבמה רמזים למייק ברנט.

השירים של עפיה הם קצת יותר בעייתיים. עפיה החל את דרכו כזמר בזרם הטורקי הדכאוני, אחד הז'אנרים הכי הארדקור במוזיקה הישראלית. מכיוון שלזה אין פוטנציאל קרוסאובר משמעותי, הרי שעפיה החל לשיר את השירים היווניים השמחים המשלבים מוטיבים מזרחיים פופוליסטיים ושכבשו את המדינה בעידן שרית חדד. "יש לי אותך" ממשיך את הקו הזה במרץ, עם כמה סינתיסייזרים עצבניים וסינגולדה, וכולל הטקסטים המינימליסטיים, ה"אותנטיים": "אני לא זמין, אני לא פנוי, המנוי אינו בנוי לאהבה" (מתוך הלהיט "אני לא זמין).

על דבר אחד יש לברך – ברוך השם, אין כאן שיר שכתב קובי אוז, כך שאין חשש לניצול ציני של השפה לצורך הגנבות טקסטואליות בניחוח עממי. גם יוסי גיספן, האיש שעומד מאחורי "אתה תותח", תורם כאן את חלקו בצורה נינוחה. לעומת זאת, "צאו לי מהוריד", שיר שכתב גלעד מסאמי, תורם שורה טובה להגדרת מצבו של הרדיו הישראלי: "אין גאלה על הסקאלה".

למושיק עפיה יש קול יחסית לא סטנדרטי – הצרידות מוסיפה לו חספוס שלא קיים אצל שאר הזמרים המזרחיים, אבל הבעיה היא באמת בשירים: ככל שניתן להלל את עפיה כמבצע, הרי שהתקליט עצמו חלש, מוזיקה יוונית מהולה ברומנסרות שפוכות, להיטי אינסטנט חפלה מהזן הכי צפוי. היה צריך לשתף פעולה עם אנשים שלא משתמשים ביכולות שלו בצורה סטריאוטיפית.

על עטיפת האוסף החדש של מוטי פליישר מופיע כוכב הפופ הגדול מסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים, כשהוא רכון על אופנוע, מביט בעיניים נוגות, ממש מושיק עפיה. פליישר התפרסם גם הוא בדמיון שלו לג'יימס דין (לא פלא שכאמני פופ, עפיה ופליישר השתמשו באייקון הזה כדי לשדר אמינות סקסואלית), וכמו עפיה, גם הוא היה זמר מזרחי. טוב, לא ממש. פליישר הוא בוגר להקת הנח"ל, אוסול של ישראליאנה. יש באוסף שלו נכסי צאן ברזל כמו "בשמלה אדומה", "אבשלום" ו"עופרה", אבל ב-71' הוא השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי הראשון עם השירים "אהבה גן נעול היא" ושימי ענק" (עם יפה ירקוני). שניהם מופיעים באוסף, ומעניין להקשיב לעיבוד של משה וילנסקי ל"אהבה גן נעול היא" כדי להבין איך המוזיקה המזרחית דאז עוצבה לפי אמות מידה אשכנזיות, נוכסה לטובת הממלכתיות של רשות השידור וטוהרה מכל רמז למזרחיות קלאסית. כמובן שבמידה רבה התהליך הזה נמשך עד היום.


"יש לי אותך", מושיק עפיה, בן מוש הפקות
מוטי פליישר, אן.אם.סי