מלכת הרחבה

יכול להיות שמבחינת הקונטקסט ההיסטורי ניתן היה לשייך את מולוקו לזרם הטריפ הופ – בכל זאת, אלבום הבכורה שלהם, “Do You Like my Tight Sweater?”, יצא ב-95', שיאו של הז'אנר, ונשמע קצת כמו פורטיסהד על חיוכים – אבל למה צריך להעליב: רויסין מרפי, (Roisin, אין התחייבות על התעתיק העברי של השם מפאת מקורו האירי המוזר), הזמרת, היא בעיניי אחת הדמויות הכי זוהרות שקמו בצדדיו של עולם הפופ הבריטי בשנים האחרונות. רחוקה מרוב הזמרות הלבנבנות ואחידות המבע שמעטרות את המוזיקה האלקטרונית. המגניבות הרב פעמית של רויסין פשוט זועקת לשמים: אם כשהיא נערה מתוחכמת ואלטרנטיבית, אמנותיסטית ואלגנטית, או קלאברית מנצנצת, יש לה שיק קלאסי, קצת טום-בוי, קצת גרטה גרבו, היא רוקדת הכי יפה בעולם (עדות חותכת לכך בכל הקליפים של מולוקו, בעיקר ב”Familiar Feeling” ו”Forever More”, שני הקליפים האחרונים שלהם), ויש לה קול נהדר שהוא קצת מכל דבר והרבה מאותו הדבר.

על עטיפת “Statues”, התקליט החדש והלא כל חדש של מולוקו (חדש אצלנו, לא חדש באף מקום אחר בעולם), היא מופיעה כשחולצתה רטובה ושתי פטמות של עשר אגורות מבצבצות מתוכה. אולם בכך לא מסתיים התענוג – “Statues” הוא הטוב שבתקליטיהם של מולוקו (רויסין ומארק בריידון, האיש שאחראי לצליל של הצמד ובן זוגה לשעבר), ולא בטוח שזו חוכמה גדולה. הרי עד היום מולוקו תפקדה כמי שמייצרת בעיקר סינגלים מצוינים ואלבומים לא שלמים. כאן ועכשיו ממשיכים מולוקו את הגרוב המנצח של “Sing it Back” – כלומר, מדובר באלבום האוס בכל רמ"ח איבריו, אבל האווירה הבייסמנט ג'אקסית היחסית של הדיסק הקודם התחלפה בתזמורים עמוסים בכלי מיתר וכמעט מאה אחוז של שירים טובים, חלקם מהורהרים.

שני הסינגלים הראשונים הם כבר בגדר מופת לאנרגיה המדבקת שרויסין יודעת לייצר, בקטעי סול מתאפקים ואלקטרו שטיק, אבל כל שאר הדיסק מצטיין אף הוא: צ'לו, ויולה, טרומבון, חצוצרה וחטיבה של כינורות נותנים את הטון הדרמטי, על סף האופראי, כמעט בכל שיר, עיבודים חלקלקים במסגרת דיסקו מהוקצעת, מאוד Fאנקית, ופרכוסי אלקטרוניקה מתונים על סף הקרחנה האנינה-עדינה. ובתוך כל הערבוב הרב תחושתי הזה נשמר תמיד הקצב של ההאוס שמתפקד כאן כאבא'לה ואמא'לה של כל שיר ושיר, אפילו אם זה באופן אסוציאטיבי. “Statues” הוא אלבום מצוין, מרגש וכל הדברים האלה שאומרים על תקליטים מהסוג הזה.

ואם כבר מילים טובות, אז “Another Fine Mess” הוא סט מעולה שהרכיבו הצמד FC Kahuna כקונטרה משועשעת לאוספי הצ'ילאאוט שפושים בכל פינה. יש בדיסק הזה מגוון של צדדיה המרובים של מוזיקת הריקודים: קטעים של ג'ולי מיוזיק ו-FC Kahuna עצמם, גרין ולווט, אמן סמפולי הדיסקו דניאל וואנג והפתעות משיריהם של בלר ופוליפוניק ספרי. זה מתחיל באלקטרו, עובר ושב להאוס וטכנו וסוגר באסיד-האוס. ועל אף שכמה מהקטעים כבר נחרשו בסיטואציות רבות אחרות, הרי שאין שום בושה, אפילו להפך – FC Kahuna חוגגים את להיטי העונה והעונה שעברה בידידותיות לא מתנצלת. אין כאן שום זהות לסטים האחידים שיוצאים כמעט כל יום בחזית המסחרית של ההאוס – זה דיסק שניכרת בו גם הנאה בהרכבתו וגם רוחב תפיסתי האופייני ליוצרים שלא רוצים לתקוע ולא רוצים שיתקעו להם באותו הקצב ובאותו הסגנון. הסט הזה צריך להיות הסטנדרט המינימלי של איך שאמור להישמע צירוף של כמה קטעים יחדיו שהוא הדבר הזה שקרוי מסיבה טובה.

* Moloko - “Statues”, mci
* FC Kahuna - Another Fine Mess, nmc