משרתם של אדונים

יש את הקטע עם שחקני עבר בכדורגל, שאחת לאיזה זמן מקוננים שנולדו מוקדם מדי והבקיעו שערים רבים מדי בתקופה שבה עוד שיחקו בשביל הסמל ובשביל חברות ב"אגד", ושאילו היו נולדים היום, היו מביאים אותה בלפחות חצי מיליון אחושילינגים ירוקים לעונה ונותנים בראש לכל הקטלוג של עדי ברקן. ובאמת, לא אחת הלב נכמר למשמע סיפורו הנוגע ללב של ידוען בדימוס שלא ידע לגזור את הקופון בשעתו, וחוש הצדק האנושי קורא לחלוקה שוויונית של הון ודוגמניות בין גיבורי העבר למפורסמי ההווה, אפילו הקמת קרן תופינים לסלב'ס בגימלאות, משהו. אבל על כל נעבעך שנתן לרכבת לחלוף על פניו, קם איזה זאביק רווח ומראה לכולנו שלא נס ליחו, ושעם כל הכבוד לעבר, גם לבדימוסים יש עדיין מה למכור, אפילו אם הבדיחה על חשבונם.

בוודאי גם אתם נתתם דעתכם למתקפת זאביק רווח של השנה האחרונה, ובוודאי גם אתם הרעתם ופרגנתם לו ולעדנה המאוחרת לה זכה ולרגע הרגשתם שאין דבר כזה "מאוחר מדי", יש "מיאו חתולה". ואם אני עופר אקרלינג, אני מתייצב מול אלדד קובלנץ ותובע להיכנס לפלייליסט, כי כמו המובטל בטיטו, גם "לא רוצה לזמביה" הוא נכס צאן ברזל, ואיפה המשרד פרסום שירים את הקמפיין ויזרוק לכיוון של עופר כמה גרושים?

וזאביק רווח, שפעם היה הכי עממי שיש והיום הוא הכי ישראל היפה שאהבנו לצחוק, תפס את הרכבת באחוריים של הקטר האחרון והנה גם הוא טועם מעוגת הפרסום ומקרקר הטלנובלות ואם יש אלוהים בשמים, בקרוב הספין אוף המרוקאי על "שישי בגאון". ואין שום בעיה עם זה, להפך, רק שאלה אחת קטנה רבותיי: באיזה הקשר? מה פשר התזמון המוזר של הקאמבק התמוה?

האם הרנסנס של זאביק הוא התכתבות שכולה געגוע לז'אנר סרטי הבורקס? האם הוא מבשר איזו עדנה, שכולה הכאה על חטא, על ילדותנו השוביניסטית, האלימה, הסטריאוטיפית והגזענית – בה אהבנו לעשן בקולנוע ולצחוק בקולי קולות כשזאביק פירגן אותנו בטקסט ישראלי אנתרופולוגי דוגמת "חגיגה בסנוקר" וחשבנו לעצמנו, "כמה מצחיקים המזרחים האלה, ואיזה אותנטי זה כמה שהם דפ"רים, ואיזה פרצופים מצחיקים יש להם וכינויים מגוחכים ושפה בהמית. חמודים, אין מה לומר". והכל היה טוב בעולמנו, ובדיוק הגיע אנואר סאדאת ובכלל, שלום על ישראל.

מאז, אוי א-ברוך, התקדמנו, התפתחנו, תיקנו את עצמנו, למדנו ש"סאלח שבתי" אינו סאטירה פוליטית מחוכמת אלא טקסט גזעני חסר כל אירוניה עצמית, ש"צ'ארלי וחצי" הוא ישראל המכוערת ושגם אם מזרחי משחק בו בתפקיד הראשי, אסור שנתפוס אותו כבדיחה טובת לב. זאביק רווח של הסבנטיז היה משרתו של אדון ציני ומרושע, חסר רגישות וחסר תרבות, והעובדה שהיום מקרינים את כל סרטי הבורקס לתולדותיהם בערוץ 2, לא מכשירה את הטקסטים המכוערים האלה, אלא מעידה יותר מכל על השטניות של ערוץ 2 ועל האיוולת של מנהליו.

אז לא, הרנסנס של זאביק בחזרה אל תרבותנו ואל החלון הקדמי של תודעתנו מבורך ברמה האישית – שכן זאביק הוא בחור מוכשר ונעים וישר מידות והכל טוב ויפה – אבל מבחיל ברמה התרבותית, שכן הוא דורש מזאביק להנציח את הדמות הפלגמטית, הבורה, האהבלית של המזרחי הנדכא, הדפוק והמעוות, שהיום, וזה השינוי הגדול, לפחות רואה כמה לירות מהבדיחות המכוערות על חשבונו.

ואפילו אם זאביק גאה בפרסומת הבורקס המשפילה, בהופעתו ב"בית"ר פרובאנס", בהופעתו ב"צימרים", ואפילו רואה את פרס מפעל החיים שקיבל כסוג של התקבלות, עליו להבין כי הוא סובל מטייפ קאסטינג נוראי, והעובדה שדווקא עכשיו הוא שב וזוכה לעדנה, מלמדת כי התעשייה הפכה לצינית יותר, למתוחכמת יותר, למכשירה שרצים בדרך של מזומנים; ושהוא, זאביק האמן, נותר מאחור, עושה רטרוספקטיבות לדמויות מבוזות ונלעגות, עדיין משרתם של אדונים, עדיין בדיחה שצברים אולד סקול, מתנשאים, אוהבים לצחוק ממנה, הוכחה לכך שלא נס ליחה של הישראליות. הישראליות הישנה, בה המזרחי השוטה הוא המזרחי הנכון. הוא המזרחי היחיד. הוא המזרחי שיודע את תפקידו בשדה הסמלי של התרבות העברית: פארסה, גרוטסקה, ליצן חצר של מלך שתמיד, אבל תמיד, יבוז לו, לא משנה כמה כסף יזרוק לעברו.