ההרצלייני שההורים מימנו את הוויפאסנה שלו

"עולמנו נמצא בתהליך של שינוי גדול. אנשים מחליפים את הכסף במשמעות. עורכי דין שנהגו לשפוט בני אדם לפי גודל הארנק שלהם מתחילים לשפוט בני אדם לפי מידת המחויבות שלהם לזולת, לפי גודל ליבם. מורים עוזבים את רחם המשרה הבטוחה שלהם כדי לתרום להתפתחות האינטלקטואלית של ילדים נזקקים, שחיים באזורי הקרב שנקראים מרכזי הערים הגדולות. אנשים שמעו את הקריאה הברורה לשינוי. אנשים מבינים שהם כאן לשם מטרה מסוימת ושניתנו להם מתנות מיוחדות שיסייעו להם להגשים אותה".

מה, לא הרגשתם? העורך דין לא אמר לכם, עזבו כסף, לכו תתנו שעה בניידת של על"ם? האיש שנכנסתם בו ברמזור לא אמר, כפרה על האוטו, ממילא אני עובר לאופניים? לא שמעתם את הקריאה הברורה לשינוי? כנראה שאתם לא מחוברים לעצמכם. הנה, תראו את שרי אריסון. היא שמעה. גם בעלה שמע, למרות שאולי הוא לא בדיוק הבין איך מיישמים. גם רובין ס. שארמה שמע, ולכן הוא ייסד את “Sharma Leadership International”. לכן הוא גם כתב את הספר "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", מתוכו לקוח הקטע שלעיל. לפי התוצאות בשטח, הצליח לו; רק בארץ הספר נמצא 97 שבועות ברציפות בראש רשימת רבי המכר (בתחום העיון). לתוך 180 עמודים שארמה דחס את כל המרכולת הרוחנית שזמינה לאיש המעמד הבינוני האמריקאי בתחילת המאה ה-21, ערבב טוב טוב, קישט בסיפור מסגרת שנראה כמו כרטיס ברכה של הולמארק, והגיש לקהל של מיליוני קוראים שצמאים לאיזו טיפה של שאנטי בתוך מירוץ העכברים שהם חיים בו. אין ספק, הנזיר שמכר את הפרארי שלו עשה קופה לא רעה.

כלום לא חסר בספר הזה. רוצים דהארמה? יש. נירוונה? אחושלוקי יש. ז?ן? יותר יפני מיפני. יוגה? חופשי על הבר-מיצי-בריאות. אפילו פרדיגמה יש, כדי לתת לעסק איזה קורטוב של כובד ראש גרמני. שארמה מכופף את כל המושגים האלה כדי שיתאימו לעולם הרוחניות-למנהלים שלו, ומבהיר כל הזמן שאסור להתבלבל ובטעות לחשוב שהספר שלו הוא ניו אייג'. ניו אייג' לא מוכר טוב, כנראה, בסדנאות לפיתוח מנהיגות ופוטנציאל תפקודי של יחידים וארגונים, שזה מה ששארמה עושה כשהוא לא כותב ספרי מוטיבציה ומדריכים רוחניים (גם לפה הוא יגיע בנובמבר, מכירת הכרטיסים החלה).

יכול להיות ששארמה חושב שהקוראים שלו ממש טיפשים, ושאם הוא יכתוב בספר שזה לא ניו אייג' הוא יחליק להם יותר בקלות בגרון. אפשרות אחרת היא שבאמת יש לקהל שלו בעיה עם העניין. כי הספר הזה הוא האמ-אמא של הניו אייג' בעליל; הוא פשוט שייך לתת-הז'אנר "ניו אייג' - הדור החדש". יש בו את כל המאפיינים של העידן החדש הישן והטוב: ערבוב של רעיונות ותורות רוחניות, הבטחות לשיפור החיים תוך 21 עד 30 יום, צמחונות ומזון בריאות וכל היתר. יש בו גם פסקאות כמו זו שלמעלה. אבל בניגוד למה שקדם לו, הניו אייג' החדש צמח לא כאלטרנטיבה לעולם החומרני המערבי אלא מתוך הרמוניה וקבלה של העולם הזה. לפי הניו אייג' החדש, הצמיחה הרוחנית והצמיחה הכלכלית לא סותרות אחת את השנייה והן יכולות לעבוד יופי ביחד. מה שאנשים רוצים בעולם הזה הוא לחיות ברווחה כלכלית מבלי שזה יגבה מהם מחיר נפשי כבד מדי ובלי אולקוס. שארמה נותן להם בדיוק את זה, ועוד טיפה: גם מי שרוצה להיות ניו אייג'ניק בארון, שארמה מפרגן לו.

אם לתמצת את המסר של "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" במשפט אחד, הוא יהיה משהו כמו "העולם מושלם, אתה מושלם, הייעוד שלך נמצא אי שם, תפסיק לפחד ולך ללמוד בלט". החזון של הספר, במשפט, הוא חברה בה כל אחד הוא מנהל וכל מנהל הוא מואר. אם כל מנהל יקום כל בוקר מוקדם, יסתכל רבע שעה לתוך עלי כותרת של ורד, יגיע לעבודה, ינשום עמוק את ריח הקולגות, לא ישתה קפה ויעשה אימון חצוצרה קטן בצהריים, מובטחים לו חיים ארוכים של אושר ללא גבול, בלי אוברדרפט, בלי קמטים ובלי שיער שיבה. תמצות כזה לא באמת יעשה עוול לספר, כי הסיפור שמסופר בו לא באמת חשוב. בעצם, אולי תהיה פה אפילו סגירת מעגל קטנה של צדק פואטי, כי אחד הדברים שהנזיר מצטיין בהם הוא לקיחת מושגים תרבותיים מורכבים וסיכומם בשורה וחצי. למעשה, תמצות הספר למשפט מפתח אחד הוא אולי הדבר הנכון ביותר לעשות, והוא מעיד יותר מכל על הפנמת המסר: הפרדת העיקר מהתפל, ניהול יעיל של הזמן והתמקדות במטרה.

למרות הנימה הפטרונית עד כה, הדברים ששארמה מדבר עליהם הם לא שטויות; להרבה מהם יש בסיס עמוק במגוון תרבויות ומסורות רוחניות. אבל דווקא לכן כל כך צורם לראות אותם בעליבותם בספר הזה. מקומן של מסורות ותורות מזרחיות בעולם המערבי של היום הוא נושא חשוב שראוי לדון בו, בעיקר מכיוון שהן כל כך נפוצות. אבל ספרים מהסוג של שארמה הם בדיוק הדברים שמצדיקים התקפות על האופן בו המסורות האלה מתקבלות פה. קודם כל, הספר עושה עוול עצום לתורות עצמן, לאנשים שמתרגלים וחיים אותן ולכל מי שאולי היה מעמיק בהן אלמלא היה כבר קורא אצל שארמה, למשל, שדהארמה זו "מטרת חיים" בסנסקריט ושגילויה מביא לידי הרמוניה פנימית ושביעות רצון מתמשכת. חוץ מזה – וזו כבר לא בעיה תרבותית-אקדמית אלא בעיה חברתית – הקוקטייל של שארמה מעורבב ככה שמי שיטעם ממנו יתפוס ראש טוב עם מימוש עצמי, אבל לא יסבול מההאנגאובר המעיק של ביקורת ותיקון חברתיים. וזה בלי להיכנס לפולמוס באדולינה.

לסיכום, אני רוצה להביא עוד ציטוט אחד מהספר, עבור כל אלה שחשו השבוע שעולמם התרוקן פתאום מתוכ?ן: "הייתי עסוק כל כך ברדיפה אחרי ההנאות הגדולות של החיים, עד שהחמצתי את כל הקטנות. לא קראתי את כל אותם ספרים נהדרים שאבי אמר לי לקרוא. לא קשרתי קשרי ידידות עמוקים. לא למדתי להעריך מוזיקה גדולה. אין ספק, במשחק המשפטים הייתי גיבור מנצח, אבל עכשיו אני מבין שהפסדתי במשחק החיים".