יוגורט פסיפלורה

"אור גדול", לא פחות, ייחס גל אוחובסקי לאסופת השירים של עברי לידר. ובכן, ככל הנראה מדובר בליקוי מאורות. עם השנים וכתבות הדיוקן עברי לידר ביסס את מעמדו כגילומה הגשמי של הרגישות החדשה. ולפתע נדמה שתמיד היה כאן, עם הסולידיות העדינה אך מחוספסת בקצוות, עם החבר המ"פ והרצינות הכמו אירונית שמייחסים לו. הו כן, אם עברי לידר לא היה, כדאי היה שגל אוחובסקי ימציא אותו. נוגה, נורא מורכב, אבל (!) גם פשוט, יוגורט פסיפלורה כזה.

עברי לידר בחר להוציא ספר שירה. אין לטעות, למרות ההקדמה של אוחובסקי לא מדובר בפזמונאות אלא הספר מבקש להיקרא כשירה פרופר (ולראיה, באנגלית הוא נקרא poetry book). היות ויבול ספרי השירה העבריים לא מעיף לשמים גם ככה, הרי שלידר לא בולט בו לרעה. כרגיל הוא נמצא במקום טוב באמצע.

בהקדמתו המשבחת מציין אוחובסקי, עורך הספר, את מגוריו הסמוכים של לידר לקניון רמת אביב. בבחינת כתוב על מה שקרוב אליך ולא נניח על מהומות כורים בבלפאסט, קניון רמת אביב הוא הזירה (או הארינה) של לידר. ובכן, לידר הפנים את מסרי האנטי גלובליזציה ומציע לשרוף ארבעה כרטיסי אשראי. תשרוף, תשרוף, מחר ל"ג בעומר. אם צייתנו ושרפנו נותרנו עם האנשים החדשים. בואו נצטט קצת: "לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה/ זה לשבת בבתי קפה ולשחק את התפקיד שלנו/ בחור רגיש שלא לוקח אחריות/ על מה שהוא עושה/ איך אושר זה דבר יפה/ שיחלקו גם לנו/ זה דור שלם של אנשים שלא אכפת להם/ כמעט מכלום/ עם מי לישון עם מי לקום/ ואיפה הילדות שלנו?". אכן, שורות לא חסרות מודעות עצמית, אך הזעקה בסוף, איפה הילדות שלנו, היא-היא שמפילה את הקונסטרוקט העברי לידרי. בא לך לדבר על ריקנות ושטיחות? בסדר גמור. אבל מסתבר שבקצה כל בחור עם אספרסו מסתתר ילד רגיש שמקונן על ילדותו האבודה.

וזו, גבירותיי ורבותיי, הכרזה על הדור שלנו. אולי זה הדבר המקומם בטקסטים של לידר ובעיקר בטקסט הפותח של אוחובסקי - הטענה הסמויה שעברי לידר מייצג דור. מבחינתי הוא יכול להוסיף לכתוב ולשיר ולהוציא ספרים, אבל בואו נפזר את מסך הערפל - לא מדובר בייצוג הולם. אולי זו רק גחמה פרטית, אבל לא בא לי לראות בעברי לידר, על כל ישותו המעוצבת, סמן יאה לדורנו.

בהקדמה לספר מציין אוחובסקי את לידר (יחד עם יהלי סובול) ככותבי הטקסטים הבולטים בכשרונם. למרות הנימוקים המלומדים אני באמת מתקשה להבין על מה ולמה. לידר אינו חסר כישרון אבל נדמה לי שרוב הטקסטים שלו הם נבובים בעצמם או מסתובבים סביב הנביבות באשר היא. אותו עיסוק פואטי דקדקני בכוסות כחולות, בחיפוש אחר משהו אמיתי, ברגעים המרגשים, נעשה תמיד ברצינות תהומית. אם יש שם אירוניה, הביאוה מיד, ואם לא, אולי כדאי לדבר על יוצרים שהטקסטים שלהם ממריאים הרבה יותר גבוה, כמו שלומי שבן או אביתר בנאי.

אבל יכול להיות שאני מפספסת את הצייטגייסט. כי הנה למשל אריאלה בת ה-16, בעלת הבלוג המרגש "צעירה חסרת מנוח", מונה בין משימותיה לראות לפחות קליפ אחד של עברי לידר בערוץ 24, לראות הופעה של עברי לידר, ולהשלים עם יניב. היות ומעולם לא חשבתי להציב את לידר בטו-דו ליסט שלי, אני נפעמת מול המרץ של אריאלה, שבין משימותיה מציינת גם שאלף איש יכנסו לאתר שלה, אז תעשו טובה.

בעיניי הטקסטים של לידר לא מחזיקים עם או בלי המוזיקה, אך אם חפצתם להשקיע במהדורה המורחבת של חוברת המילים שמוצמדת לדיסק, אולי תיהנו. אין ספק שמבחינת עיצובו מדובר באחד הספרים היפים שיצאו לאור לאחרונה. גם צילומי האווירה שמעטרים את דפיו נאים מאוד מאוד. אם אתם שוקלים לרכוש את ספר שיריו של עברי לידר, אנא בדקו שהעיצוב תואם את עיצוב החלל שלכם. בתור חפץ חן, אפשר להניח את הספר על שולחן הקפה ולדפדף בו קלות, בעודכם מגלים, ששוב, כמו שאמר המשורר, אתם יושבים בבתי קפה ומדברים על החיים שלכם.


* "ספר שירים", עברי לידר, הוצאת זמורה ביתן