אולי כדאי שבכל זאת תשקלי את עצה 73

את העצה הנשית החביבה עלי לא קראתי בקוסמו אלא דווקא אצל סילביה פלאת, ב"פעמון הזכוכית", ספרה האוטוביוגרפי שובה הלב. בתחילת הרומן, קצת לפני שאסתר גרינווד (בת דמותה של פלאת) נכנסת לדיכאון ומנסה להתאבד, היא שוהה בניו יורק לרגל זכייתה בתחרות כתיבה שערך עיתון אופנה. אם מדובר בעצות לחיים, בקשו אותן ממשוררות נוירוטיות: "לאחר מבוכה רבה בשאלה 'באיזו כף עלי להשתמש ולשם מה?' גיליתי שאם, ליד השולחן, את עושה משהו שלא לפי כללי הנימוס, ועושה אותו בחוצפה מסוימת, כאילו ידעת היטב שאת עושה אותו בצורה הנכונה, לא ייאמר לך דבר ואיש לא יחשוב שאת בעלת הרגלים רעים, או שלא זכית לחינוך הנכון. הכל יחשבו שאת מקורית ופקחית מאוד".

היות ותמיד שאפתי להיחשב מקורית ופקחית בעצמי, אני מוצאת את העצה לבית פלאת שימושית ויעילה. אלא מה? את אם נערת קוסמו, להלן מישהי שקוראת את מגזין הנשים "קוסמופוליטן" ומאמצת אותו כהשקפת עולם, עליך לנהוג לפי הכללים. סילביה פלאת היקרה, לו עיינת בגיליון העברי הראשון של קוסמו ועלעלת עד לעמוד 192, היית פוגשת בתרשים מפורט של שולחן הסעודה הערוך. עיון קצר ומיד היית משכילה לדעת שכוס היין האדום נמצאת במרכז סידור הכוסות ואילו כוס היין הלבן בקצהו הימני ולא עושה שגיאות גסות. אבל סילביה פלאת, על אף שהיתה בלונדינית וזוהרת בעצמה, לעולם לא תהיה נערת קוסמו. דמיינו אותה בבוקר אנגלי סתווי, שוקדת כשפחה חרופה על טיפול בפעוטיה ובו בזמן עמלה על כתיבת קובץ שיריה המופלא "אריאל". האם היה לה פנאי להקדיש ל"שישה טיפים לבטן שטוחה" או לשינון מה הן "חמש הטעויות שיבריחו אותו מהמיטה שלך" (עמוד 100)? אבל בעוד בנות מחזורה של פלאת מפזרות חיוכים של מתיחת פנים שנייה, פלאת המלנכולית גמרה לא טוב. בהחלט ייתכן שאם איזו נשמה טובה היתה מצמידה לדלת ביתה את עמוד 124 של קוסמו - "5 תחנות רוחניות בדרך אל האושר" - גם היא היתה מתאמנת בחשיבה חיובית, מחזקת את המערכת החיסונית ומוציאה את הראש מהתנור.

אודה ואתוודה: אני עצמי חיכיתי די בשקיקה למהדורה העברית של קוסמו. אמנם חוויתי אכזבה קלה כשסיסמת מגזין הכרומו עוברתה ל"נשית. נהנית. נועזת", אך מה לי כי אלין: על השער הרי מככבת אנג'לינה ג'ולי, שלא מעט בחורות טובות הפכו את פניה המצודדים לשומר מסך. נקודה לטובת קוסמו. אך התוכן, אללי! אולי ציפיתי ליותר מדי, מהר מדי. אולי עלי ללמוד לדחות סיפוקים, אך לא לקוסמו הזה התפללנו. הנה, קוראת עברית גאה, מוגשות לך "99 עצות להטריף אותו". להטריף אותו? מי מדברת ככה? מי כותבת ככה? או במקרה של קוסמו הישראלי: מי מתרגמת ככה? העצות עצמן מובאות כביכול מפי הגבר, לדוגמה עצה מספר 23: "תמשכי לי בשיער. זה כל כך פראי." או "כשאת מעליי, אחזי בשדיים שלך, זה כמו סרט פורנו פרטי" (מספר 73). נו מילא.

דפדפתי הלאה אל איחולי הסלבריטאים המקומיים לקוראות. אם קוסמו אמור להוות שם נרדף לזוהר, מה מצער שאנשי הזוהר המקומיים שנבחרו להגיש עצות הם כדוגמת רותם אבוהב, גלית גיאת ומשה דץ. משה דץ? סנדרה רינגלר, למשל, מאחלת לכן שתמיד תאהבו את עצמכן ותחיו בהרמוניה עם הנשיות שלכן. המסרים ההרמוניים האלה תמיד הקשו על חיי, אך מקריאה מדוקדקת בקוסמו מסתבר שגם אני יכולה ללמוד איך וכיצד: להשיג לעצמי זוגיות מאושרת, לפרש חלומות ארוטיים, ולהיות הדייט הסקסית ביותר. הכל בסיוע קוסמו עשי זאת בעצמך.

מדברי הפתיחה של לאה קנטור מטרסו, עורכת קוסמופוליטן הישראלי, גיליתי שקוסמו (או cosmo כמו שהיא כותבת) אמור לשמש לי כחברה טובה: "לעודד, להעצים, לספק השראה". אבל כמו ברוס וויליס שדוחף מהמסוק את הקצין שהתגלה כטרוריסט תאב בצע ב"מת לחיות 2", סיננתי לעבר תמונתה של הגברת לאה: "יש לי מספיק חברות". הנה, עד היום הסתדרתי בלי שיאחלו לי שתהיה לי שנה נוצצת (עמוד 44), ומבלי שהיה לי צעצוע משרדי כמומלץ בעמוד 134. דומה שאיאלץ להמשיך בדרכי האפרורית. לא שלא היו לי תקוות, הרי ב"לא רק בלונדינית" ריס וויתרספון מצליחה לנצח במשפט רצח בעזרת קוסמו, ולהוכיח שהבת המתולתלת היא הרוצחת: "כמו כל נערת קוסמו", היא מספרת בחיוך רחב, "אני יודעת שאסור לחפוף אחרי פרמננט". מסתבר שאני כבר לא אנצח במשפט רצח באמצעות טיפ טיפוח עצמי שקראתי בקוסמו. אחרי עיון במאתיים עמודים קוסמיים שחציים פרסומות, המסקנה חותכת: לא אני היא הקוסמו גירל.

"הייתי אמורה לבלות בנעימים כפי שלא ביליתי מעודי", כותבת סילביה פלאת ב"פעמון הזכוכית" על הבילוי שלה בניו יורק. אך על אף שהלבישו אותה במלמלות (פעם זה היה אופנתי), העמיסו עליה מתנות והפגישו אותה עם אנשי רוח וגברברים זוהרים, היא לא הצליחה לחוש נרגשת אלא רק "קהויה, שקטה וריקה". סילביה היקרה, לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר בעצמי.