המלאכיות של אפי

"אהבה מעבר לפינה", המשודרת מדי יום בערוץ 2, התיימרה להיות המתדון לנגמלי "משחק החיים". יסכימו איתי מנויי תיאטרון הכוכב אם אומר: מצטערת, אבל זה פשוט לא זה. מהו אותו דבר שהופך סדרה לממכרת? מהו המרכיב שקיים ב"משחק החיים" ונעדר מ"אהבה מעבר לפינה"? לדעתי מדובר במידה נכונה של הגזמה.

כיאה לטלנובלה אפקטיבית, היתה "משחק החיים" מוגזמת בכל צורה ואופן. החל בעלילות הקיצוניות והמשחק הצעקני, וכלה בתלבושות המופרכות. "אהבה מעבר לפינה" מתעקשת שלא לצאת מגדרה באף אחד מהתחומים האלה, ובכך חולשתה.

כדי לבנות טלנובלה מרתקת רצוי קודם כל שהזירה תהיה כזאת שמציתה את הדמיון. בעוד שעולם התיאטרון, זירת ההתרחשות של "משחק החיים", מעלה ניחוחות נעימים של תככים, זוהר ותהילה, הרי שעולם הפיצריות, זירתה של "אהבה מעבר לפינה", זורק אותנו (במקרה הטוב) לגישושים רומנטיים ראשונים של תלמידי חטיבת הביניים.

אולם גם סביב עולם הפפרוני אפשר היה לרקום עלילות מלהיטות יותר מאלה של "אהבה מעבר לפינה". "משחק החיים" היתה גדושה באינטריגות עסקיות של בעלי התיאטרון ושחקניו, רומנים אסורים, מעשים פליליים, ומעל הכל טונות של סודות אפלים. "אהבה מעבר לפינה", לעומתה, מתבססת על סכסוך עסקי יחיד ולא ממש מעניין בין שתי פיצריות, והרומנים האסורים שנרקמים בה מתגלים מיד עם תחילתם, מה שמונע היווצרות אמיתית של מתח. עניינים פליליים אין ב"אהבה מעבר לפינה", אבל בעיות אפרוריות של מתבגרים ושיחות אינסופיות יש דווקא בשפע. האחרונות הן גם האשמות בכך שלעתים קרובות הסדרה נראית יותר כמו גירסה מומחזת של "קשר משפחתי" מאשר כמו טלנובלה יצרית.

נדמה שהשאיפה להפוך את "אהבה מעבר לפינה" לפושרת ככל הניתן משותפת לכל יוצריה. אחרת אי אפשר להסביר מדוע גם כאשר העלילה יוצרת מצבים בעלי פוטנציאל התלקחות, שומרות הדמויות על קור רוח מופתי. כך למשל עדן, חברתו של ליאור, יודעת שמשהו מתרקם בינו ובין אלונה, אבל במקום להשליך לעברו חפצים קהים (ע"ע ריקי בן-חיים), היא דורשת ממנו בנימוס שלא יתראה איתה יותר. אפילו גולן, הפושטק של "אהבה מעבר לפינה", אינו נותן דרור לדחפיו האלימים, ולרוב מסתפק בהנפת אצבע מאיימת. די להיזכר בנחת זרועו של קובי גבע כדי להבין את ההבדל. זה אולי לא מתורבת, אבל זה בהחלט מוסיף קצת טבסקו.

גם בקרב הנאהבים בסדרה לא נרשמת התלהטות יצרים של ממש. מתחילת הדרך ברור שאהבתם של אלונה וליאור אמורה להיות הכוח המניע של העלילה, אבל גם לאחר שאלונה וגולן נפרדים, לא רק שהיא אינה מתמסרת לליאור, היא עוד גוערת בו על נסיונותיו לנשק אותה. התנהגות כזאת היתה נחשבת פוריטנית גם בסטנדרטים של החיים האמיתיים, לא כל שכן על פי אלה של הז'אנר.

כמו התוכן כך גם העטיפה ב"אהבה מעבר לפינה" לא מתאמצת למשוך את העין. אמנם ככל טלנובלה היא מתהדרת בשלל חתיכים ועלמות-חן, אבל בעוד שב"משחק החיים" בחרו להשקיע גם במחלצות מפוארות, תסרוקות משוכללות ואיפור מודגש, ב"אהבה מעבר לפינה" הביגוד פשוט מאוד, וגם הפריזורות אינן מותירות כל רושם. אם ניסו יוצרי "אהבה מעבר לפינה" להעניק עומק לז'אנר הטלנובלה, לא נראה שהדבר עלה בידם. כרגע נראה שיתרונה היחיד על פני טלנובלות אחרות הוא בכך שהיא אמורה למנות יותר מעונה אחת.