חליטת ערוות

אני תמיד חשבתי שכריס "אוז" אוסטרייכר (כריס קליין), הספורטאי החתיכי וטוב הלב, והת'ר (מנה סובארי), חברתו ממקהלת הג'ז שהיא אמנם ילדה טובה אך לא טובה מדי בשביל שיחות חוץ ארוטיות, יהיו הזוג הראשון מבית "אמריקן פאי" שיעשה את הצעד הגדול. ואם לא הם, אז לפחות קווין מאיירס (תומס איאן ניקולס) וויקי (טרה ריד). נכון שהקולג' הפריד ביניהם ובמשך כל "אמריקן פאי 2" קווין לא עשה דבר מלבד להתבכיין על עזיבתה של ויקי, אבל כמי שירש בתיכון את מדריך הסקס הגדול ולמד איך לרדת לבחורה כמו שצריך, זה היה נראה כאילו זה רק עניין של זמן עד שויקי תחזור על ארבע.

אבל מכיוון שגם כריס, גם הת'ר וגם ויקי לא חזרו לסרט השלישי בסדרה (לעזאזל, אפילו נדיה הצ'כית והשרמינייטור לא טרחו לשוב!), כנראה שלא היתה ברירה אלא לחתן דווקא את ג'ים (ג'ייסון ביגס) ומישל (אליסון האניגן). ולא שאני מתלוננת, נהפוך הוא. על הנייר זאת בשורה נהדרת. באמת שאין בחבורת השטרודל אף זוג שהייתי מעדיפה להיות נוכחת בחתונתו מאשר בחתונתם של ג'ים ומישל, ולא רק בגלל שבתור מעריצת "באפי" אני חושבת שכמה שמעניקים לאליסון "ווילו" האניגן יותר זמן מסך, ככה יותר טוב. אחרי הכל, מה יכול להיות יותר כיף מאשר חתונה בה החתן הוא בחור שמסוגל להדביק לעצמו את היד לזין והכלה היא חנונה נימפומנית חמודה ומוזרה? מסתבר שהרבה דברים.

באמת שחיכיתי לחתונה של ג'ים ומישל. חשבתי לתומי שאם מישל דחפה לג'ים חצוצרה לתחת בפגישה השנייה, החתונה שלהם בטוח תהיה אירוע קינקי ראוי. מה רבה היתה אכזבתי כשחתונתם התגלתה כחתונה המסורתית והסטרייטית ביותר בהיסטוריה (למה הם היו צריכים להחליף את העוגה אחרי ששיערות הערווה של ג'ים נדבקו אליה?), והסרט בכללותו היה חלש בהרבה משני קודמיו. נכון, גם "אמריקן פאי 2" היה לא יותר מאשר חיקוי אחד לאחד של הסרט הראשון, אבל "אמריקן פאי 2" לפחות היה מספיק חינני כדי להצדיק את קיומו (חוץ מכל הקטע ההומופובי המעצבן עם צמד הלסביות, אבל בואו לא ניכנס לכל הקטע הזה עוד פעם). "אמריקן פאי 3", לעומת זאת, כל כך משתדל לייצר גגים גסים ומגעילים (השפיך שסטיפלר שתה בסרט הראשון והפיפי שהוא רחץ בו בשני לא הספיקו לכם? הפעם הוא אוכל חרא של כלבים!), שהוא בכלל שוכח שכדאי שמסביב לגגים יהיה גם קצת סרט.

העלילה בסרט הראשון היתה ברורה וממוקדת – ארבעת החברים צריכים לאבד את בתוליהם עד סוף התיכון. העלילה בסרט השני היתה קצת יותר רופפת, אבל לפחות לג'ים היתה מטרה ברורה – הוא צריך ללמוד לזיין כמו שצריך עד שובה של נדיה. ב"אמריקן פאי 3" נדמה שלאף אחד אין שום דבר מיוחד לעשות, מלבד פשוט להתחתן. האתגר הגדול ביותר שניצב בפני ג'ים זה להשיג לאהובתו את שמלת הכלה שהיא חלמה עליה. ואם יורשה לי, למישל, כפי שאנחנו מכירים אותה, באמת לא היה אכפת כל כך מהשמלה. וזה הזמן גם להתרעם על שינוי האופי הקיצוני שמישל עברה כדי להתאים למשבצת הכוכבת הרומנטית. אני לא יודעת מה הקולג' ושלוש שנות חברות עם ג'ים עשו לה, אבל ב"אמריקן פאי 3" מישל כבר בכלל לא מוזרה - היא בחורה סטנדרטית ומשעממת לחלוטין, בדיוק כמו כל האחרות. היא אפילו כבר לא מנגנת בחליל.

להפוך את מישל לרגילה ולהרוס אותה לגמרי הם הצליחו, הם אפילו הצליחו להפוך אותה לסוג של כוסית, אבל להפוך אותה ליפהפיה בת עשרים זה באמת מעבר לכוחו של כל סטייליסט או מאפר, לכן היו חייבים להביא לה תגבורת. כך מתגלה פתאום שלמישל יש אחות צעירה, יפה ובלונדינית בשם קיידנס (ג'נוארי ג'ונס, שאין מנוס מלציין שהיא חברתו לשעבר של אשטון קוצ'ר), שגם פינץ' (אדי קיי תומס) וגם סטיפלר (שון וויליאם סקוט) נדלקים עליה.

בהעדר תחרות, הופך סטיפלר בסרט השלישי להרבה יותר דומיננטי וגם ליותר מעצבן. מלבד סצינה אחת מוצלחת, בה הוא עורך תחרות ריקודים לצלילי להיטי אייטיז במועדון גייז, גם סטיפלר כבר יוצא מכל החורים, אפילו שהוא ממש משתדל ואפילו מביא את אשתו לשעבר של סטיב מ"בוורלי" – ניקי שילר זירינג – למסיבת הרווקים שהוא עורך לג'ים. ולא רק סטיפלר נמאס. איפשהו באמצע הסרט אתה מתחיל לקלוט שכל העסק כבר נמאס, ובכלל כבר לא אכפת לך אם אמא של סטיפלר תחזור לתת לפינץ' עוד סיבוב או לא. עכשיו כל שנותר הוא לקוות שגם לאנשים שמאחורי "אמריקן פאי" נמאס, אחרת בסרט הבא כל מה שיישאר זה תחרות שש-בש ארוכה ועצובה בין ג'ים לאבא שלו, במהלכה יקרה משהו מוזר ומביך לזין של ג'ים.