1. Kraftwerk Tour de France Soundtracks, הליקון
באחת התוכניות של אבי ביטר שאל המנחה את דורון מידן איך הוא מרגיש עם הקהל, אם הוא זורם. מידן אמר שכן, הוא זורם, ואז חייך ואמר "כן, אני זורם, מזרים, אני מזרים". בכל ז'אנר יש הרבה הרכבים זורמים, אבל קראפטוורק הם, לכל הפחות, הרכב מזרים. Tour de France - Soundtracks שלהם יצא לכבוד היובל למירוץ המפורסם, והוא אלבום קונספט שעוסק בממשק אדם-מכונה שנקרא אופניים. כבר בפתיחה ברור שזה אלבום מעודכן לעילא. סאונד סופר-נקי שבקיא בכל הלכות המיקרו-האוס ונטול גינוני אלקטרו-רטרו. פחות מדקה אחרי הפתיחה נשמע קולו של הווקודר, ואז באמת ברור שלא מדובר באלבום החדש של סטייסי פולן או ג'ף מילס, אלא באלבום חדש של קראפטוורק.
קשה להמעיט בגודל הציפיות מאלבום חדש של הרכב שרוב רובם של יוצרי המוזיקה האלקטרונית על סוגיה מתייחסים אליו בהערצה. כמובן שיש סייגים לציפיות, ולו רק בגלל שהאלבום האחרון של קראפטוורק יצא לפני 17 שנה והיה בינוני ומטה. אמנם ב-1991 הוציאו קראפטוורק אלבום רמיקסים שעשו לעצמם והוא היה גם חדשני וגם מעולה, אבל הסי
2. Dopplereffekt Linear Accelerator
בעוד קראפטוורק היו עסוקים בלייצר את השילוב המושלם בין פופ, אלקטרוניקה ורובוטיקה, היו גם אנשים שהתעניינו רק בשני המרכיבים האחרונים. מאז תחילת האלקטרוניקה היו הרכבים שחקרו לעומק אלקטרונים ופוטונים מנקודת מבט מוזיקלית. לרוב התוצר היה קודר ומעמיק. בריאן אינו ואפקס טווין, להבדיל, הם נקודות אור בז'אנר די מדכא ברובו. דופלראפקט, שידועים בעיקר כהרכב טכנו דטרויטי, הוציאו אלבום שעל פניו עלול להיכנס לפנתיאון של הכבדים והרציניים. דופלראפקט הוציאו ב-1999 אוסף סינגלים חזק שנקרא "gesamtkustwerk", והיה ברור שהעניין שלהם בחיים הוא בנאו-אלקטרו ובפורנו, אבל ב-"Linear Accelerator", אלבום האולפן הראשון שלהם, הם שינו כיוון לעבר פיזיקה גרעינית. אמנם השינוי התמטי די חד, אבל למרות זאת דופלראפקט מצליחים לייצר אמביינט עם מקדם מתח גבוה עד בלתי אפשרי.
האלבום מתחלק לשתי קבוצות של שלושה קטעים. בקבוצה הראשונה שלושה קטעים ארוכים (כל אחד מעל 14 דקות), שכל הזמן מזמינים כניסה של ביט והתפתחות מלודית אבל שומרים על וול