חולות ראשון הם חולות ראשון. זהוב וטוב. האגדה מספרת שיצחק שמיר, לימים יו"ר הכנסת, נהג להוציא להורג משתפי פעולה עם הבריטים בימים בהם לח"י לא האמינה בלהושיט את הלחי השנייה. מאוחר יותר, מספרת אגדה אורבנית אחרת, הפכו אנשי העולם התחתון את הזהוב הטוב הזה לחניון הגופות החביב עליהם. מאז ימי האחים גרים לא ידעה כיפה אדומה עדנה שכזאת. אגדות אחרות, אלה של חוקרים פרטיים, סיפרו כי גם תחנת נתניה עושה שימוש בשטח, ולא רק לצורך נופש לילדי העובדים בסופר-לנד.
נעצרנו בפתח של הלונה-פרק והדלקנו סיגריות אחד לשני. לי אמרה, "יאללה, שולינק'ה, שפוך". ואני אמרתי, "אם אני אומר לכם את האמת, לא תאמינו לי. אם אני אשקר לכם, תדעו שאני משקר לכם. בכל תסריט שאני רואה אתם הולכים להשחיל לי כדור דרך פתח האוזן, אז יאללה. תנו לי לעשות שיחת טלפון אחרונה לילד שלי ושחררו אותי מהעולם הזה. נשבר לי הזרג מכם, ממשחקי הריגול ליגה ב' שאתם משחקים ומכל השטיקים שלימדו אתכם בבית הספר לפסיכופטים כחול-לבן. יאללה, מי מרים תרומה לאיש מת: פלא-פון?".
דודי גיל קפץ את אגרופו. הוא הלם בי בעוצמה בעורף וגרם לי לאבד שיווי משקל. נפלתי. לי עמדה מעליי, מאפרת, על מה שעתיד היה להפוך לגופה שלי. "שמעת אותו?", נחרה לי בכיוונו של דודי. "חושב שאנחנו טרוריסטים אנרכיסטים או משהו, רוצה שיחה אחרונה לילד. אל תדאג לילד שלך, הוא לא יראה את אבא יותר לעולם. הוא יגדל להיות פרזיט דפוק ומתוסבך שמנדנד לאמא ולפסיכולוגים בשאלה איך היו נראים חייו אם אבא שלו לא היה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה כשהוא היה בן שש. לא, חביתוש, כאן זה לא 'קשרי משפחה' עם מייקל ג'י פוקס. הילד שלך ילמד לסבול לפני שהוא ילמד לחיות. שיחת טלפון אחרונה... פפפפ... נו, באמת, שולי... אתה הרי יודע שבמקצוע שלנו מוות הוא לא עונש, הוא פרס. תכף תבקש גם הלוויה ממלכתית בהשתתפות שר התחבורה. יאללה, תתעורר ותזמר".
"שמע, מר ברנש", אמרתי לדודי, "אין לי ספק באיזו מדגרת אובססיה נפשית צמחו עשבים שוטים ומטומטמים כמוכם, אבל צריך להיות אידיוט די רציני כדי להאמין שיש לי איזשהו מושג איפה נמצא רז שטרן, שלא לדבר על רצון להסתיר אותו. הבנזונה רצח את ראש המוסד במשרד שלי, הפך את השטיח שלי לטינופת, גנב לי את האוטו ועוד לא אמרתי מילה על הגועל נפש שגרם לי המפגש הדוחה עם שניכם. תאמין לי שאם הייתי יודע איפה הוא, הייתי לוקח את שניכם ביד, כמו שני האוטיסטים שאתם, ישר אליו, ועוזר לכם ללחוץ על ההדק. נראה לי שאתם, בעיקר אתה דודי, זקוקים להשלמת פערים בנושא תפעול כלי נשק". בעיטת העונש למותן היתה ידועה מראש כמו חילופי העונות באירופה.
לי אמרה, "אתה יודע מה, שולי, אני מאמינה לך. אין לך מושג איפה רז שטרן, והוא באמת גנב לך את האוטו. אבל האם שאלת את עצמך, מיסטר נאיביות, למה דודי ואני הגענו אליך מלכתחילה? הרבה לפני שגאיה הראל נרצחה, הרבה לפני שרז שטרן נכנס לחייך, אנחנו כבר היינו חלק מהם. האם עצרת לרגע להרהר מה מחפשים שני סוכני מוסד אצל דג רקק מתל אביב?". זו היתה שאלה טובה באמת והרהרתי בה לא מעט בעצמי. לא היתה לי תשובה, אבל היתה לי השערה: "נפלתי קורבן לתרגיל עוקץ מחונטרש של תחנת נתניה. מישהו רוצה בסופו של הספין להפיל עליי משהו, אולי את הרצח של גאיה, אולי את חיסול ראש המוסד, אולי את הרצח של מהאטמה גנדי, אנע מיש עראף".
לי הביטה בדודי ואמרה, "מטומטם לא קטן, אבל גם עגל עיוור מוצא עטין". דודי אמר, "את לא קולטת כלום? הוא עובד עלינו. הוא ורז זה טריניטי ובמבינו, הם צמד חמד מהגיהנום. את לא קולטת. הוא מורח אותך בבולשיט מכף רגל ועד ראש. הוא יודע איפה רז. אני אומר, בואי נגמור איתו ונמשיך הלאה, יש לנו מספיק חומר כדי להתקדם גם ככה". לי אמרה, "אני מקבלת את ההחלטות פה, ואני מחליטה שהוא לא משקר". דודי אמר, "יופי ביץ', אז מה עכשיו? נקנה לו כרטיס לגלגל הענק ונתחפף?". לי הוציאה סיגריה נוספת , אמרה "נחזיר אותו למשרד. אם רז שטרן באמת ברח לו, הוא יחזור אליו. הוא מצא אותו כי הוא חושב ששולי יודע משהו או מחזיק במשהו. נחזור למשרד, ונחכה לדפיקה בדלת. אני בטוחה שמעבר אליה יעמוד רז. וביץ' האמא הערביה שלך".
דודי אמר, "תעשי מה שאת רוצה, אבל אני לא חותם על הדו"ח בסוף המבצע". היא הרימה לו אצבע והתעלמה משאלתי. "אז זה נכון? אני באמת חלק מספין של תחנת נתניה? כל הסיפור הזה של גאיה הראל ורז שטרן זה בלוף שנועד להשיג ממני משהו גדול בהרבה? איזה תיק אתם תופרים לי, חולירות?". לי אמרה, "תרגיע, חתיכת טמבל. אנחנו חוזרים למשרד. לך תתרחץ, אתה מסריח מהסיגריות שלי. אני אלך לקנות מצרכים לשלושה בסופר, ודודי ישמור עליך שלא ייכנסו לך רעיונות דפוקים לראש". דודי אמר, "אין לך מושג למה נכנסת, ג'וק". ולי אמרה, "חלאס עם העוואנטות". ואני אמרתי, "אולי באמת יותר עדיף שתהרגו אותי ותניחו לי לנפשי". דודי צחק. לי צחקה גם היא ואמרה, "בכל מקרה נהרוג אותך, השאלה היא כמה סבל נגרום אחד לשני לפני זה". נכנסנו לאוטו ונסענו.
פרק 16
15.9.2003 / 14:32