עבר בי אז רטט של רגש, או שמא רפלקס הקאה, עת ירדו הכותרות על טקס אנשי השנה. הן אפשר ותם הטקס? האם זה באמת נגמר? אחרי שעתיים ארוכות ומלאות הווי קשה להאמין ששוב לא נצא לפרסומות ונחזור כולנו יחד כדי לחזות בגירסת ערוץ 2 למפגן חיל האוויר. הרי רק פעם בשנה יש כזו חגיגה לדמוקרטיה. מי בעד שלישיית פרוזאק וחיסול הטרור? הצביעו עכשיו.
"איזה קהל יש כאן ,איזה קהל", טען בהתרגשות יורם ארבל, חנוט בחליפה שחורה ומהודרת, מאופר למשעי כדי לתאום לדקורציה הסגולה-כסופה. ואכן, איזה קהל על הכיף-כיפאק, כאיש אחד מחא כפיים למועמדים, הזיל דמעה עם רונה רמון, עמד על רגליו לכבוד הדר גיטלין המאבטחת הפצועה ושר עם נינט, גבסו והשלישית. כמו מיתר רגיש בתזמורת השמאלץ ניגן הקהל את תפקידו הכתוב מראש במפגן הנחות. איזה קהל נהדר, שעל פניו הקולקטיביים מרוח חיוך ענק, משל בלע כמה אקסטות מאחורי הקלעים.
וכמעט כמו שהקהל נהנה, גם מחלקי הפרס שמחו בחלקם הרבה הרבה. ונהנו עמוקות גם הזוכים שקבלו פסלון מתכתי כעור והודו לאמא או לאהובתם המדהימה (טל ברמן), ולבורא עולם (שלישיית פרוזאק התמוהה), ולחילופין "לאלוהים שעושה לי בית ספר" (עידן רייכל). ההרמוניה שרתה בכל והיה מרגש ומפעים. את פרס "איש השנה בתיאטרון" הגיש הצמד המרגש מולי שפירא ומיטל דוהן. שפירא בחולצת כפתורים באדום יין עמוק (כפתור אחרון פתוח) ודוהן בטופ סגלגל ופלסטיקי נראו נפלא. מולי דיבר ומיטל הנהנה בחן. מה דעתך מיטל? נחמד מאוד מולי. ומולי, גם אני מקווה מאוד מאוד, כמו שאמרת, הוסיפה בקול מרוגש. כך העניקו התרבותניק המקשיש ונכדתו השרלילה את פרס התיאטרון לרמי הויברגר, שהיה מיוסר ורציני ודיבר על הצורך בגדר הפרדה. די לדם, חלאס. אל תשימו לי מוזיקה. ותודה גם לך רמי.
את פרס "איש השנה בחברה על שם אילן רמון" הגיש איתן בן אליהו. בנאומו החד פעמי על ארצנו הקטנטונת הסביר הטייס הנועז במיל שיש לנו ארץ קטנה אבל גם מפליאה, מרהיבה, ריחות וטעמים. "האסטרונאוט אילן רמון ראה אותה מהחלל ובכל זאת פנה אל כולם: דתיים וחילונים, מזרחיים ומערביים, כהים ובהירים". אכן כן, כהים כבהירים מחא הקהל בכפיו המגוונות לאלוף המעונב.
הרבה מחוות גופניות נראו בטקס אנשי השנה של קשת. תיזכר מכולן האצבע הזקורה המונפת בעוז יהודי אל המצלמה. עידן רייכל ראסטה-מן זקף את אצבעו המורה באוויר, ומעט אחריו צביקה הדר ביצע טלטול אצבע נועז לא פחות. לא עוד ה-V המיושן, לנו מספיקה אצבע יהודית, בודדה אך גאה. אך הסלבריטי המנצח לא הצביע באצבעו על הקהל או אל שותפיו לדרך. הסלבריטי המצביע הוא בעצמו האצבע הזקורה. זהו הגבר הפאלי לו חיכינו, גם כשהוא ביישן כמו רייכל, מתוקי כמו הדר. זוהי, צופים יקרים, אצבע אלוהים. צביקה הדר לא הסתפק באצבעו הזקופה, ושילב בפירואט מרשים חיבוק עם מנכ"ל קשת אורי שנער ולטיפה/תפיחה על ראשו של הילד הטוב שתרם לנזקקים את הכסף שיועד לטקס בר המצווה שלו. לא לבדה היתה האצבע. יש למנות לצדה גם את לחיצת היד האמיצה בין רייכל לסאבלימינל, כמו היו אחים לנשק שלפני רגע כבשו את הבופור. להוסיף את החיבוקים והנשיקות על הלחי. הרי אנחנו אנשים חמים, אוהבים לגעת, נהנים לחבק את אשת השנה בספרות עינת יקיר, שנקלעה בטעות לטקס המבזה הזה וכל תנוחת גופה העידה על מבוכה ותימהון. הרבה מחוות, הרבה נגיעות. הרבה רגש. "האין זה מרטיט?", שאל יורם ארבל והקהל רטט בצייתנות.
בין מגישי הפרסים הנוצצים שובצו אנשים מהישוב שקרו להם דברים טובים השנה. יש עוד נסים בעולם, הסביר יורם ארבל, וככה חזינו בזוג שסוף-סוף סיים לשלם משכנתא, בנהג המונית שניצל מחוטפיו ובעולה חדש שסיים קורס קצינים ובא במדיו להגיש פרס. רק תנו לצה"ל לנצח ותגלו שאכן יש לנו ארץ נהדרת ומוקפת אויבים. בכלל, המון סיפורים אנושיים מרגשים נכללו בטקס. האנושיות משמעה אותנטיות, והרגע המרגש צריך לעשות לנו נעים בכל הגוף. הו כן, נורא נעים לנו להיווכח במו עינינו שהמאבטחת שמנעה פיגוע מגיעה על קביים לקבל את הפרס, ושלמה ארצי מראיין ברגש את רונה רמון, ושהעיוור ניצח בגולף ועידן רייכל מופיע עם אתיופים וראסטות. כמו שאמר האלוף, יש לנו ארץ קטנה ומקסימה.
ומי היה הכי מקסים בטקס? האם היה זה יורם ארבל האלגנטי או דווקא ליהיא לפיד ששודרגה לתפקיד אשת ספרות ודפקה לוק אפלולי של רונית אלקבץ? ואולי צביקה הדר, שהוא נורא ממי וגם עממי. לא - זוהי נינט שלנו. נינט, אנחנו אוהבים אותך. נינט, איזה מזל שאת גם מהעם ובאת מאיזה חור בדרום ואת גם יודעת לשיר. נינט, בחיוך שובב והנפת שיער למוד פן, מחייכת חיוך ג-דול לקהל. מי המתוקה שלנו? מי כוכב של אורי שנער? אבל רגע האותנטיות שמור לשרה בן קיסוס, אמא לשמונה, סבתא לארבעים נכדים ומאה נינים ועוד שלושה בדרך. בן קיסוס איחלה שנה טובה לכל בן ישראל ובחרה את איש השנה בפוליטיקה - מר אריה שרון. וכך הוזעק בשמו ארכיטקט הבאוהאוס אריה שרון להיות פוליטיקאי השנה. גם בלי ניסיון בפוליטיקה, ואפילו מת לגמרי, הוא עדיף על רה"מ שנבחר זו השנה השלישית ברציפות לאיש השנה בפוליטיקה והודה לצופים ממשרדו הממלכתי. מימינו הדגל, משמאלו הפרס המתכתי.
הרבה דברים עדיפים על צפייה בטקס אנשי השנה. עדיף שעתיים במס הכנסה. עדיף להסיר עם פינצטה את כל שיער גופכם. עדיף לכבות את הטלוויזיה. ותודה רבה לאמא שלי ולאלוהים שעושה לי בית ספר כמו לעידן רייכל וגם לאורי שנער. איי לאב יו. ווי אול לאב יו.
ארץ נהדרת, חרא אנשים
16.9.2003 / 11:21