מפרגנות

מבין הקטגוריות שסרטים נבחנים על פיהן, קטגוריית "הסרט הישראלי" היא הזנוחה ביותר. כל סרט אקשן, מתח, ואפילו דרמה סמי-דוקומנטרית זוכה לציפיות גבוהות יותר מסרט ישראלי. לסרטים ישראלים אין אפיונים אחרים מעבר להיותם ישראלים. בכרזות פרסומת לסרטים ישראלים נדיר לראות משפט כמו "קומדיית האקשן של השנה, רוצו לראות!", או "דרמת מתח מעולה, לא להחמיץ!", אלא יותר משהו בסגנון "הסרט הישראלי הטוב של השנים האחרונות". אמנם תחרות האוסקר הישראלי אמורה לתרום לשינוי הסטטוס קוו, אבל עם סך פרסים כולל של 530 אלף שקל, השינוי לא יגיע מכיוון תזרימי התקציב. בינתיים, לאוסקר מועמדים 16 סרטים, שבעה סרטים יותר מהממוצע השנתי, אבל עדיין מעט מדי סרטים מכדי לייצר קטגוריה פחות פאמיליארית מ"סרט ישראלי". זהו מצב העניינים שבתוכו פועל "האסונות של נינה".

נדב (אביב אלקבץ) הוא נער בן 14. אבא שלו (שמיל בן ארי) חזר בתשובה ואז מת מסרטן, אמא שלו (ענת וקסמן) היא מעצבת אופנה והחבר הנוכחי שלה אוהב לפוצץ בועות של ניירות אריזה. לנדב יש דודה (איילת זורר) יפה שבעלה (יורם חטב) נהרג בצבא. נדב, שתמיד פנטז על נינה, עובר לגור איתה. "האסונות של נינה" מתרחש בפלאשבק, שמתחיל במותו של האב וגם נגמר בו. בין לבין הוא פורש את סיפורה של נינה, האבל שלה וההחלמה שלה בעזרתם של גברים כמו אבינועם (אלון אבוטבול), כמו עולה חדש מאזרבייג'אן וכמו נדב המתבגר.

באופן הפשוט ביותר, נינה מספר סיפור על כמה קשה להיות אשה מהמעמד הבינוני-גבוה בישראל. נינה היא עורכת ספרותית ויש לה גולף. היא נשואה לסרן בצה"ל אבל הוא מת בצבא. קשה להיות אשה במדינה שעלולה לקחת לך את הבעל. נינה פוגשת בדרך לא דרך באבינועם, שאמנם מספק לה מנה הגונה של מין ורומנטיקה, אבל הוא גבר אבוד שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים, והיא צריכה להתגבר גם עליו. קשה להיות אשה, עוד יותר קשה להיות אשה יפה. מה עוד שהגברים שהיא נמשכת אליהם הם או קצינים או מזרחיים, אמנם יפים, אבל לא מבינים מהחיים שלהם. בכלל, להיות גבר מזרחי ב"האסונות של נינה" זה לא משהו. בעלה של ענת וקסמן, שגם הוא מזרחי, גם מתבלבל קצת, אז הוא חוזר בתשובה ולא הרבה זמן אחרי זה מת מסרטן. מסכנים הגברים המזרחים אבל עוד יותר מסכנות הנשים האשכנזיות היפות שצריכות להתמודד עם השיט שלהם. כך שאם אתם מתכננים להיות גבר ישראלי, עדיף לכם להיות עולה חדש, כי כך תמיד תהיה לכם אופציה להרביץ לאשה ולצאת בסדר בגלל שהגבריות שלכם "אחרת".

למרות הביקורת שיש לי על סאב-טקסטו של הסרט, "נינה" מהנה ומצחיק ומדמיע. גביזון מספיק נינוח ונונשלנטי בשביל להרשות לעצמו לחרוג מעט מהסיפור שמניע את הסרט ולייצר סצינות שנותנות לו אוויר וחמצן וצחוקים. בבית החולים, למשל, יש סצינה מעולה במיוחד שסובבת סביב סרטן גרון וסיגריות. היכולת של גביזון להגיד פה ושם משהו אחר, שלא קשור למטה-נראטיב הישראלי הגדול, חשובה ועושה טוב לסרט. נינה הוא סרט שיצליח, ובצדק. יש בו סצינות מעולות והוא לא מפסיק לרגש. יש לו תסריט עם הרבה ישורות, קצת סלאלומים ואספלט משובח. רק שמעבר להיותו אחלה רייד הוא סרט של גם וגם. גם על נשים וגם על גברים, גם מצחיק וגם רציני, גם ריאליסטי וגם סאטירי וגם מטאפורי, גם ישראלי וגם אוניברסלי. קצת יותר מדי לסרט אחד.

נדב, שתמיד פנטז על נינה, זוכה לבלות איתה לילה אחד במיטה. גם אם זורר היא לא כוס הקפה שלכם, בנקודה הזו בסרט אתם ודאי מפרגנים לנדב על התממשות הפנטזיה שלו. סוף סוף הוא זוכה לקירבה אינטימית עם אלילתו. אבל הסרט, שכאמור הוא גם וגם, לא נותן למצלמה להיות עיניו של נדב ולהתפעל מנינה ומקרבתו אליה וכך לזכות גם בהזדהות עם נדב וגם ביצירת דימוי חזק של נינה. הרצון הזה לעשות שני דברים בבת אחת מפצל ומפזר.

עוד סוג של גם וגם הוא ערבוביית הריאליזם והאידיליה, להלן, ישראל בקולנוע. אביו של נדב חוזר בתשובה ומצטרף לחב"ד. ניידת חב"ד היא תופעה מוכרת, אבל תופעה קצת פחות מוכרת היא ניידת חב"ד מודל 2003, שמפגיזה יושבי בית קפה בווליום מופרך דרך מגפונים, פעולה הגורמת ליושבי בית הקפה להריע למפעילי הניידת ולהצטרף אליהם בשירה ובריקודים. למרות שזה נשמע כמו סאטירה, הסצינה הזו אינה מבוימת כמו הרגעים הסאטיריים שיש ב"נינה". ובתוך סרט שרובו ריאליסטי, הסצינה הזו, שבמקרה הטוב משמשת כמטאפורה למשהו ובמקרה הרע היא אידיליה, שוב מפצלת ומבלבלת.

בסופו של חשבון נינה הוא גם סרט טוב וגם סרט ישראלי טוב. עם משחק מעולה של ענת וקסמן, אביב אלקבץ, דב נבון ויבגניה דודינה המגה-דיווה, עם לא מעט ריגושים, אבל גם עם קצת עממה של משמעות וסאב-טקסט.