תסמונת הרומאן הראשון

לעומת משבר התקליט השני שמרחף מעל תעשיית המוזיקה, בעולם המו"לות רווח יותר משבר הרומן הראשון. לא מעט מספרי הבכורה שרואים אור (ואדרבה ספרי שירה צנומים ופיוטיים) רצוי היה שיגנזו באיבם. "התחילו מהספר השני" היא עצה טובה גם אם בלתי שימושית לכותבים. לקוראים, לעומת זאת, כדאי לא פעם לוותר על מפגן בכורה ולחכות ליצירה בשלה וערוכה - הלא היא הרומן השני. דוגמה לכך היא הרומן "אחוזת המצפה". דומה שרומן הביכורים של אדוארד קארי לוקה במירב הבעיות שמאפיינות את היצירה הראשונה. היות ולא מדובר ביוצר חסר כשרון או מעוף, אי–מוצלחותו של הרומן בולטת עוד יותר.

קארי כתב רומן מרשים על פניו, אך באופן טוטאלי חסר נשמה. אולי לא נעים להגיד, אבל נדמה שקארי כתב רומן לפי נקודות, או סתם לפי ספר הדרכה פנימי, בנוסח "היה גם אתה פוקנר". דומה שזהו ההסבר היעיל ביותר כדי לגשר על הפער בין הכשרון והרגעים טובים שמשובצים בספר, לבין העובדה ש"אחוזת המצפה" הוא רומן מפוספס. דמו לעצמכם שכמו אדוארד קארי, גם אתם סופרים בראשית דרכם, רבי מעוף ואמביציה. הנכם סמוכים אל שולחן הכתיבה, מביטים בנוף העירוני הנשקף מחלונכם בעודכם מפנטזים על הכריכה הנאה של הרומן שלכם בחלון הראווה של בארנס אנד נובל או סטימצקי. דקה לפני שאתם מוכרים את זכויות ההסרטה למנחם גולן, שננו את ההוראות לסופר המתחיל והמתוחכם:

א. בחרו גיבור אקסצנטרי. עשו אותו מוזר, אפלולי, עם איזו סטייה קלה כמו רחיצת ידיים אובססיבית או סריגה.

ב. ספקו לגיבור הנ"ל טראומה, עדיף על רקע מיני. במקרים שיאושרו מראש, אפשר להסתפק בטראומה של חינוך קפדני מדי או משפחה אקסצנטרית (ראו סעיף ג).


ג. העניקו לגיבור משפחה. עדיף לא מתפקדת וכוללת דמויות גרוטסקיות מהסוג שיוכל לשמש כר פורה לטראומות עתידיות. שננו לעצמכם את משפט הפתיחה של אנה קארנינה: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה." היו גם אתם לב טולסטוי.

ד. קראו את "טוטם וטאבו" של פרויד. הדגישו פסקאות חשובות.


ה. עלעלו ב"פשר החלומות" והעניקו לגיבורכם חלום סמלי לעילא.

ו. צרו עלילת משנה של סיפור אהבה. תחילה תידחה האהבה על ידי הגיבור המעונה, אבל רק אהבה מביאה אהבה ורק היא יכולה להציל את הגיבור מסיוטי נפשו ולהפכו, פחות או יותר, לגבר.

ז. כתבו מעמיק. נורא מעמיק. בדקו שהעומק שלכם מלא משמעויות ופיתולים ובכל זאת ניתן לקליטה מהירה של הקוראים העתידיים
.
ח. תנו לתודעתו המסוכסכת של הגיבור לספר את המתרחש.

ט. שלבו ציטוטים תרבותיים שיעידו על עולמכם העשיר.

י. היו מיוחדים.

ובכן, "אחוזת המצפה" לוקה בליקויים הנ"ל. במרכזו ניצב גיבור אקסצנטרי עטוי כפפות לבנות. הגיבור, פרנסיס אורם, חי באחוזה המשפחתית המתפוררת שבינתיים הפכה לבית דירות נטוש-בחציו בלב העיר. פרנסיס, הנצר האחרון למשפחת אורם המפוארת, הוא בחור בעל קשיי תקשורת ברורים ותשוקה פנימית להפוך לחפץ דומם כמו בובת שעווה. לצדו מופיעים שאר הדיירים, מוזרים לא פחות, מנותקים מההווה וחיים בזכרונות עברם. הפורענות מתחילה כשמסלול חייו השליו אך האובססיבי של פרנסיס אורם מופרע על ידי דיירת חדשה באחוזת המצפה. הדיירת מפוררת את החיים הקפואים של פרנסיס ושכניו הנוירוטים וחושפת את הסודות שמסתירה אחוזת המצפה.

אין זה ספר בלתי מעניין, וברגעים מסוימים אפשר למצוא בו כתיבה רבת תנופה. אולם חוסר כנות בסיסי מרחף על פני אדוארד קארי. לא הניורוזות, הפסיכוזות או הטראומות שקארי מספק לגיבוריו יביאו למורכבות רגשית. יש משהו ציני במפגן הספרותי העמוס של קארי: למרות הסודות שמסתיר מבנה העל, אין בנמצא מבנה עומק של ממש מלבד הסבר פסיכולוגיסטי אומלל. זה לא מספיק. הוצאת "בבל" ידועה בכותרים איכותיים ומענגים כאחת. יש לקוות שהיא תחזור לפועלה מהעבר ותשוב להוציא לאור ספרים טובים. "אחוזת המצפה" הוא לא אחד מהם.