הנחשוליסטים

אל תקלו ראש בשנת תשס"ג. למרות הבנאליות בה נדמה כי חלפה על פנינו כמו הרואד-ראנר בדרכו לשום מקום, ימים לבוא עשויים להגיד כי דווקא היא תסומן בלוח הנצח של דברי ימי מה שנהוג לכנות "תרבות ישראלית" כאבן דרך וכנקודת מפנה בתפיסת המושג "סלב". אל תקלו ראש גם במושג "סלב". למרות הבנאליות בה נדמה כי זה חוזר על עקביו ומשכפל את עצמו בגירסאות של שומכלום וחוזר חלילה – הוא עבר השנה רענון, עדכון ומתיחת פנים אשר חותרים תחת מהותו, תחת עצם אופי התנהלותו במרחב.

עד לשנה האחרונה נהוג היה לראות סלב ככל מי שנתן ידו במלאכת הקודש של עיסוק בזוטות פוטוגגניות, כל מי שמדורי הרכילות הרימו לגבהים וטחנו לעפר באותה אבחה של שכתוב, כל מי שהיה נועז דיו כדי להסכים להשיב על השאלה "מודל לחיקוי?", כל מי שראה בכך אפיק פעולה מצוין בדרך להסרת כותפות חזייתה של אורלי ויינרמן, כל מי שהדרך היחידה עבורו להוציא חתימה מאיציק זוהר היתה להפוך לסלב, כל מי שמאמין באמת ובתמים ש"פנאי פלוס" הוא מהספרים החיצוניים, כל מי שאין לו כסף לעסקית ב"דיתה" ויודע שאין דרך טובה למצוא ארוחת חינם מלהפוך לאוכל חינם, כל מי שרצה להוציא תקליט/ספר/פיצ'ר, איבד את ההשראה בדרך, אבל לא שכח מדוע מלכתחילה אנשים מתחילים לעסוק במוזיקה/לכתוב ספרים וכו' – בקיצור, כל אחד. כמעט.

כמעט, רק מכיוון שגם בדרך למלכות החור בגרוש התהילה היה צריך לעבור הידוען וונאבי מסלול הכרחי: ראיון קבלה אצל יורם לוינשטיין, מבחן סיבולת לב-ריאה אצל סנדרה רינגלר, מיונים לתחרות הפטמות הסימטריות של השנה, טלטול גזונקרס מאובזרים כהלכה מול רון קדמי, תפקיד ניצב בקמפיין ל"ביתילי" – אפילו בתור כסא מנהלים מסתובב, שלא לדבר על זוגיות הכרחית עם יעל בר-זוהר או ביס מהאנזים של עומר ברנע, סקס עם הפרמננט של מירי בוהדנה על רקע השיש החברוני המשובח של הג'קוזי ביערות הכרמל גם הוא טוב לעסקים. סטנדרטים נמוכים – ובכל זאת, איזשהו סוג של תהליך מיון ותיווך.

אבל היום, וביתר שאת מאז פרצו לחיינו מאורות מפלצות התהילה המוכרות בשמן הז'אנריסטי הזחוח "ריאליטי טי.וי", אתם רשאים למחוק את כל רשימת ההתניות הקודמת ולהצטרף למסע אמיץ אל עולם חדש ומעפן, ללא קריטריונים, ללא תנאי סף. עולם של אקראיות מוחלטת, שבורא יש מאין מפורסמי ענק, בקפיצה נחשולית: מאפס למקסימום. נקרא להם הנחשוליסטים. שילוב של קפיצה נחשונית ונחשלים.

שהרי שרון וחבורתה, לדוגמה, הם עתיד המושג "סלב" כפי שסימנה אותו תשס"ג: אנשים ללא תכונות, ללא כישורים וללא כל סיוע חיצוני שזינקו באחת אל השפיץ הדוקרני של פירמידת אור הזרקורים והפכו למפורסמים יותר אפילו מאלוהים ביום בריאת העולם. כך גם צ'ינו מ"מפרוייקט Y": סלב ענק בהתהוות, שנמצא מרחק פרומו אחד בערוץ 2 מלהפוך לשם שכל טל מן תהפוך לאורים ותומים. שלא לדבר על נינט ולהקתה. למי מאיתנו אין חלומות על סקס טלוויזיוני עם המוני בית ישראל? לכמה מאיתנו היה סיכוי של ממש להגשים אותו לפני עידן "כוכב נולד"? לאף אחד בחזקת גורנישט מיט גורנישט. אבל היום, טיקט של שלוש שנים בלהקת פיקוד ג'נין אינו מבטיח כלום – מקסימום שפשוף צה"לי קל ונעים. המדגרה החדשה של האלים החדשים היא "כוכב נולד" – כמה קל, ככה אודישן. גם אתה, קורא יקר, נמצא מרחק SMS אחד לאנשי הפיתוח של קשת משער מפרגן ב"רייטינג".

זהו, אם כן. הנחשוליסט הוא סוד סלבריטאי שמור אפילו מפני עצמו, בחירה מדהימה לתפקיד הבלתי צפוי, אפילו בעיני הקרובים לו ביותר. כמו הזוכה המאושר בפרס המיליונים בלוטו, כך גם הנחשוליסט צריך רק לשלוח טופס השתתפות. לכל היתר תדאג ההסתברות שלא תיאמן, הסטטיסטיקה מהגיהינום ומזלו הרע של הציבור. זה, דרך אגב, יקבל בהכנעה כל מלכות שתושת עליו, כל פולחן שיטיחו בפרצופו, מטעם שהוא מציית להוראות המפעיל בצייתנות של מי שמבין שכך פועל העולם, פועלת התרבות הישראלית. ומכיוון שהצלחנו כל-כך עד לכאן, למה לשנות?

הסלב החדש מסמן גם את תום עידן העריצות של הסוכנים/יבואני אינצ'ים במוספי פנאי. אם עד היום נהוג היה להתחנף למתווכי התהילה כאילו היו סלקטורים בכניסה לגן עדן, כיום אין עוד צורך ביחסי אנוש טובים ובמידה של רגישות לסיפור החיים של רוברטו בן-שושן. המועמדת רשאית לדלג עליו ולעבור הישר אל פריים טיים בערוץ 2. ליהי אלון זה הכי פאסה כזה וכו'. אם זהו באמת כיוון הזרימה של תופעת הסלבריטאות הרי שמהר מאד ימצא עצמו הישראלי מוצף במגה כוכבים חד פעמיים ויגלה כי בטי רוקוואי, עם כל הכבוד, הוא אחלה שם לדמות ברומן ההמשך ל"סולאריס", אבל לא יותר מכך. צחוק הגורל? הגורל אינו צוחק – הוא עומד בצד ופולט מיצי קיבה. אחר-כך מבקש מאסתטיקנים ומהיסטוריונים לעטוף זאת בצורה שראויה למאכל אדם.

הריק האינסופי שמייצר דמויות משמעותיות חסרות כל משמעות הוא גם הערה אירונית על כך שתהומות הסלבריטאיות, עדיין לא מוצו די צורכם. אם בעבר בז עובר האורח התרבותי לשכמותם של דודי בלסר ומורן אייזנטשיין ומשך חוטם לעומתם, הרי בפרספקטיבה מן ההווה ניתן לומר כי מורן ובלסר הם ענקים בתחומם ועמודי תרבות הכרחיים לעומת רודריגו ויואב שוורד. האם יקום דור שיגרום לנו להרהר בנוסטלגיה שכולה השתאות באיכויות הבלתי חוזרות של שרון איילון? האם הדור שיחליף אותה יוכיח הלכה למעשה כי גם מעבר לנקודת האל חזור ניצבת נקודת אל חזור שמעבר אליה ניצב נצח של נקודות אל חזור? האם מרחמו של הכלום יגיח כלום כלומי עוד יותר? ברור. הנחשוליסט, הסלב החדש, כמו העת המאוד חדשה, הוא הוכחה לכך שהתרבות הישראלית יותר משהיא דלה בדמיון, עשירה בכשרונה להמציא ולבטל את עצמה אל תוך עצמה וחוזר חלילה, בתהליך מזעור עצמי שסופו ידוע לכל: ואקום. אל חשש, המפץ הגדול ממנו נוצר היקום התפרץ בשאון גדול מתוך ריק מוחלט.