שאנטי פרה זי

הארה, גיליתי, זה עסק די יקר. הארה בסיסית בפסטיבל בראשית, שהתקיים בסוף השבוע על חוף הכנרת, עלתה 250 ¤ לשלושה ימים, 189 אם רכשת אותה במכירת כרטיסים מוקדמת. אם נראה שהעלות הראשונית מוציאה מהרוחניות את המיץ, יש לזכור שחוץ מההארה עצמה, הכוללת כניסה חופשית להופעות ולסדנאות עמוקות במיוחד, היו גם נספחים. כך, למשל, עשרות דוכני אוכל ושתייה עמדו וסיפקו מזון לגוף ולנפש במחיר סמלי של 20 שקלים בלבד למנת סביח ו-10 שקלים לקלח תירס. האמיצים יכלו לאכול בחינם במתחם של "הארה קרישנה", אבל יכולת הבישול של בעלי הצמה הצדיקה באופן סופי את החשד שמי שמואר אינו זקוק לאוכל של בני אדם.

המחיר, כך מסתבר, לא הרתיע את אלפי מחפשי ההארה, הגראס והסטוצים המזדמנים. אלפי בני נוער, מגיל 12 עד גיל 17, הגיעו לאזור, הצטופפו להם בבגדים מינימליים מאוד, ופיזרו סביב פרומונים של חרמנות אין קץ (מה שגרם לחלק מעוברי האורח שגילם מעל 25 להיזכר מסיבה לא ברורה בהומברט הומברט מ"לוליטה").

וכך, בין מתחמי הארה, מתחמי תפילה, במות וחנויות, גיליתי שיותר מש"בראשית" מזכיר את ה"ריינבוו", הכינוס האנטי-מסחרי שהיווה את ההשראה הראשונית לפסטיבל, הוא מזכיר את ערד שלפני תשע-עשר שנים או את ה"רוק בים האדום" (ז"ל). ההבדל העיקרי הוא ביומרה – פסטיבל ערד לא התיימר להיות יותר מכמה ימי כיף ומוזיקה. הגיעו אליו גם אנשים שבאו בלי לשלם בכלל, ובלי להיכנס להופעות, סתם כדי לראות אנשים, להתמסטל, וללכת מכות עם חבורות ערסים שהגיעו למטרה דומה. פסטיבל בראשית מנסה להיות יותר מזה, הוא מתיימר לשלב חוויה רוחנית עם חוויה של קניות, הופעות ומוזיקת טראנס – משהו לכל אחד. אבל איכשהו, האופציה להסתובב סתם במתחם, בלי להיכנס להופעות ובלי לשלם, לא קיימת. מוזר.

בנוסף לשטיקים הידועים של כל הפסטיבלים (לחלק את האזור למתחמים שונים כדי שלכל אחד יהיה מה לראות; להסביר לכולם שהם אנשים יפים; להעלים עין מעישון גראס; לשים המון מוזיקה אתנית) "בראשית" התעלה השנה, והוסיף תרגילים חדשים, טובים ומשופרים.

לדוגמה: איש קדוש מהודו. בסופו של דבר, אם אנחנו מנסים לשחק ב"להיות בהודו", הדרך היעילה ביותר היא פשוט להביא דוגמית קטנה אלינו. למה סתם לנסוע? האיש הקדוש, אגב, צריך להיראות קדוש ומרוט ככל האפשר, לענות על התואר "באבא", ואם אפשר גם "אום" – שתיים ממילות הקדושה שיוצאי הודו ייבאו לארץ יחד עם הביטוי המעצבן "שאנטי". וכך, הגיעה לפסטיבל אישיות הודית בעלת קדושה לא ברורה בשם "אום באבא", טיילה בפסטיבל במבט מואר ותמה מעט, והסבירה למתי המעט שהגיעו למתחם שלה אודות החיים.

דוגמה שנייה: להתהדר בשם של להקה מעולה, אולי אפילו להקה כמו הקומיטמנטס, ולקבוע את הופעתה ליום האחרון של הפסטיבל. אחר כך יש לשבץ את ההופעה השווה השנייה ליום הראשון של הפסטיבל, כך שאנשים ייאלצו ללכת ולקנות את חבילת ההארה השלמה. ואז, כשכולם מחכים ביום האחרון, אם פתאום תבטל הלהקה החו"לית את בואה (כפי שאכן קרה), אפשר יהיה להמשיך בסדר היום בלי להגיד לאף אחד. בסופו של דבר, הרי רוב האנשים מעשנים הרבה יותר מדי מכדי להתעצבן באמת.

אבל כל ביקורת שלא תהיה לא מבטלת עובדה פשוטה אחת, אם אתם בני 12-17 ויש לכם 500 ¤ להוציא על שלושה ימי פסטיבל, "בראשית" זה אחלה מקום. ההארה היא אולי לא ממש הארה, והשאריות האחרונות שלה, כמו הצמחונות הכפויה של הפסטיבל, נראות חסרות כל קשר למציאות, אבל זה עדיין אחד המקומות הטובים להגיע אליו עם כסף, גראס והורמונים – הדברים שעושים פסטיבל רוק טוב. והמארגנים, עשו טובה, וותרו על היומרה, לאף אחד לא יהיה באמת אכפת אם ב"בראשית" הבא יהיה מתחם מקדונלדס קטן ליד האוהל של אום באבא. יש לי תחושה שהוא גם יהיה מלא יותר.