בחזרה לחיים (יבין)

במהדורת חדשות הלילה בערוץ הראשון הממלכתי, מסיימים בפרומו לסרט חדש. והיום אנו מגישים לכם כתבה על סרט שמספר על קבוצת מובטלים בני ארבעים פלוס, ועל חייהם הקשים, המרים, המתוסכלים. הכתבת אומרת שהוא מבוסס על סיפורים מהחיים. הפרומו מסתיים והמגיש אומר: "ובחזרה לחיים".

כלומר "מהדורת החדשות מסתיימת בזה ושיהיה לכם לילה טוב". יפה. אבל למה "בחזרה לחיים"? אולי פליטת פה של משהו שנשמע נעים או נועד להיות נעים? בחזרה לחיים פירושו שהסרט הוא אשליה, או שהוא אשליה של חיים אבל הוא לא חיים כי הוא סרט. אבל חייהם של רוב הצופים כמו גם של גיבורי הסרט המבוסס על החיים, הם קשים, מרים, מתוסכלים, כמו של גיבורי הסרט, והמגיש, כדרכם של מגישים אל מול צופים קשים ומרים, רואה את תפקידו, או כך רואים אותו הממונים עליו, בהרחקת הצופים מקשיי החיים. הסיפור של הסרט מתרחש בארץ רחוקה. אתם רואים איך קשה שם? בכל מקום קשה. אז תשבו בשקט כי אין מה לעשות. אבל ידוע גם שתפקיד הטלוויזיה בעידן סייבר קפיטליסטי רייטינגי, אינו להציג מהדורת חדשות, אלא אשליה של מהדורת חדשות. בשום פנים אין כוונתה להציג את החיים בחדשות. כוונתה לבדר, לשעשע, להפחיד, לחזק את הקשר שבין הצופה לביו הסדר הקיים, שלא יעלה על דעתו של אף צופה אחד לחשוב, אפילו לרגע, על המשמעות האישית והחברתית של המידע המוגש לו על המרקע, שמא יעלה בדעתו לעשות שינוי של ממש. על כן יש לבדר, לשעשע, להפחיד. מהדורת חדשות שיש בה אפילו צל של חשש לחשד שהיא גורמת שינוי, מחרידה מרבצם את הטלוויזיה הממשלתית ואיגוד המעסיקים וההודעה יוצאת בהולה בשם האינטרס הלאומי והביטחוני המחייב כך וכך פיטורים וצמצומים והיערכות מחודשת בשטחים הכבושים.

על כן "בחזרה לחיים": "צופים יקרים, הפרומו לסרט שראיתם, המבוסס על חייהם של אלפי אומללים כמוכם, אינו אלא סרט, כלומר אשליה של חיים אבל לא חיים, ועכשיו נחזיר אתכם לחיים שלכם, שבשום פנים ואופן אינם החיים בסרט, שמבוסס על החיים שלכם. תשכחו מזה. הסרט המבוסס על החיים שלכם הוא אשליה. האומללות שלכם המופיעה בסרט היא אשליה, היא שקר, ויש שיגדילו לומר 'שקר יפה', ועל כן בחזרה לחיים שלכם שבהם הכול אמת".

כך קובע המגיש את הגבול שבין סרט לחיים וגם מהו תפקידו של סרט בחיים. אבל תחום אירוע אמנותי, כמו באותו סרט, אינו תחום של שקר יפה או מכוער, אלא של אמת מחייבת, ואולי לפחות ראוי להזכיר גם לאותו מגיש, שתפקיד היצירה ללמד על החיים באופן המהפכני שלהם, ולא רק להשכיח אותם.

* פורסם בקבוצת הדואר האלקטרוני של תיאטרון החדר