נאצ'ו מעופף בהרים

אמריקה הלטינית הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 למעצמה ספרותית אדירה בזכות סגנון שהפך כבר למותג – הריאליזם המאגי. ז'אנר זה, שבו אל תוך עולם כתיבה ריאליסטי לחלוטין נכנסות ויוצאות בנונשלנטיות דמויות ומאורעות פנטסטיים (פרפרי ענק, דגים ששוחים ברחובות, אנשים בעלי כנפיים), מוכר בישראל היטב בזכות סופרים כמו מארקס, קרפנטייר ובורחס. חואן רולפו, מפורצי הגבולות הגדולים של ז'אנר זה, ידוע כאן הרבה פחות, למרות השפעתו העצומה על הספרות הלטינו-אמריקאית ולמרות תרגום נשכח משנות ה-70. כעת החליטה הוצאת "כרמל" לתקן את העוול, ותרגמה מחדש את אותו רומן יחיד של רולפו, "פדרו פארמו".

לכאורה, עוסק רומן דקיק ודחוס זה במסעו של אדם לכפר הולדתה של אמו כדי לחפש את אביו, פדרו פארמו. הבן מגיע אל העיירה הכמעט נטושה, מתחבר לתושביה המעטים ומתחיל בחקירתו. כשהעבר המשפחתי מתחיל להתבהר, מסתבר שהאנשים שבסביבתם נמצא הבן מתו לפני שנים. וכך, מעביר הרומן את הקורא מהריאליסטי אל הוויה מאגית וגותית משהו, שבה המוות הופך לבן לוויה, לצל של החיים. אך ההבדל בין הגותיקה לבין "פדרו פארמו" הוא חד. ברומן הגותי, המוות קיים כאלמנט של מסתורין או אימה; אצל רולפו, החיים והמוות כלל לא עומדים זה מול זה כשתי קטגוריות שונות – המוות הוא המשכו הטבעי של החיים, רצף אחד ללא קיטוע. המתים מתנהגים בדיוק כמו שמתנהגים החיים, ההבדל בטמפרטורת הגוף ובמיקום - מעל האדמה או מתחתיה - הוא זניח.

הספר בנוי קטעים-קטעים, חלקם בני כמה עמודים, חלקם באורך של שורה אחת או שתיים, המתארים את חיי האב ואת חיפושי הבן מזוויות שונות. נקודת המבט משתנה ללא הרף, קופצת בין עבר להווה, בין החי למת, בחיתוכים מפתיעים ובלתי צפויים – מה שיוצר פאזל ספרותי קשה לפענוח. על אף שהספר כולל רק 149 עמודים, הקורא נאלץ לא פעם לחזור ולקרוא את אותו הקטע, לחזור כמה קטעים לאחור, לכתוב לעצמו רשימה שמית, ובכלל להשתמש בכל מיני טריקים מלוכלכים רק כדי להבין מי המדבר בכל קטע, על מה מדובר, והאם המדבר חי או מת. עם זאת, בניגוד לסופרים אחרים, שאחרי שעות של שבירת שיניים על סיפוריהם נשארים תקועים בלי שום תוכן ממשי, הקושי שמציב רולפו להרכיב מעשרות הקטעים סיפור שלם וקוהרנטי שווה את המאמץ.

מעבר לסיפורן של הדמויות עצמן, על מורכבותן ועומקן, משתמש רולפו במסגרת הסיפורית כדי לגולל את סיפורה של מקסיקו בשנות ה-20, לאחר המהפכה המקסיקאית. תקופה דרמטית זאת, שראתה בעלייתם של גלי מרידות מימין ומשמאל, מהווה את הרקע לסיפור. בייחוד עומד הסיפור בסימן מרד הקריסטרוס – מרד של איכרים קתולים, שנלחמו בממשלה החילונית בשם האל. במרד זה, שתחת אצטלה דתית היה גם למאבק מעמדי, נרצחו גם בעלי האדמות למשפחת רולפו – אביו של חואן רולפו ושניים מדודיו. על רקע אוטוביוגרפי זה קראו רבים את ספרו של רולפו גם כניסיון נואש למצוא את האב המת, פרויקט שמשתקף גם בקובץ הסיפורים הקצרים שלו, "המישור בלהבות", שעומד לצאת אף הוא בקרוב ב"כרמל".

השילוב הזה בין המת לחי, בין הסימבולי לגלוי, הפך את חואן רולפו לסופר הנחשב ביותר במקסיקו, ולאחת ההשפעות המרכזיות על צמיחת הספרות הלטינו-אמריקאית. אוקטביו פאס, מן המשוררים הגדולים של מקסיקו, כתב עליו פעם כי "הוא הסופר היחיד שנתן לנו תמונה – ולא רק תיאור – של העולם הסובב אותנו". לא נותר אלא להסכים.