ארבע אמהות

ושוב מחלקת פיתוח סרטי הקדם-נעורים של חברת דיסני מוכיחה את עצמה. ובמילים אחרות: לא נהניתי ככה מאז "ליזי מגווייר ממריאה לרומא". לא שקהל היעד של הסרט – ילדות בגילאי 11 עד 13 – צריך לדעת מזה, אבל זה כבר הגלגול השלישי של הסרט "שישי הפוך", המבוסס על ספרה של מרי רודג'רס. הסרט יצא לראשונה ב-76', ובו שיחקו ברברה האריס בתפקיד האמא וג'ודי פוסטר בתפקיד הבת. באמצע שנות התשעים הוא צץ מחדש בתור סרט טלוויזיה בכיכובן של שלי לונג (האמא) וגבי הופמן (הבת), ועכשיו הוא חוזר בשלישית עם ג'יימי לי קרטיס בתור האמא (אחרי שגם ג'ודי פוסטר, אותה רצו בשביל הלהטוט הליהוקי, וגם אנט בנינג סירבו) ולינדסי לוהן (ששיחקה כבר ברימייק של דיסני ל"אורה הכפולה" של אריך קסטנר בגירסת הניינטיז של "אבא מתארס") בתור הבת. ואגב, אם אתם מתבאסים שלא קיבלתם את פוסטר או בנינג בתור האמא, תחשבו מה הפסדתם כשקלי אוסבורן וגוון סטפני מנו דאוט סירבו לגלם את חברות להקתה של הבת.

עלילת "שישי הפוך" מבוססת על הטריק המאוד אייטיזי: החלפת גוף. ג'יימי לי קרטיס היא פסיכולוגית מצליחה, אשת קריירה עסוקה, אם חד הורית ואלמנה יחסית טרייה העומדת בפני נישואים שניים. לינדסי לוהן היא בתה בת ה-15, והיא מרדנית ובעייתית בדיוק במידה הנסבלת על פי עולם הערכים של אולפני דיסני. אמנם יש לה פסים בשיער ופירסינג בפופיק, היא מנגנת בלהקה ומציקה קצת לאחיה הקטן, אבל חוץ מזה היא לגמרי ילדה טובה, משהו כמו ליזי מקווייר בבגדים של אבריל לאווין. כמו כל בת 15 היא בטוחה שאמא שלה הורסת לה את החיים, וכשאודישן חד פעמי וחשוב נורא של להקתה נופל באותו תאריך של ארוחת הטרום-חתונה החשובה לא פחות של אמה, העניינים מתפוצצים. הפיצוץ מתרחש במריבה קולנית (די חרישית בעצם, בכל זאת סרט של דיסני) בין האמא לבת בשירותים של מסעדה סינית, מה שמיד מזמן נשמה סינית טובה שצמד עוגיות מזל מכושפות באמתחתה. למחרת בבוקר האמא והבת מתעוררות זו בגופה של זו. אחרי שהן מתגברות על השוק הראשוני – מה שלוקח כדקה וחצי – מחליטות השתיים להמשיך בחייהן במצב החדש, לפחות עד שיוכלו לגשת שוב למסעדה הסינית לסדר את העניינים (אילו רק האמא היתה מסכימה לקחת את הסינים שיעשו לה קייטרינג בחתונה...). האם הכלואה בגופה של הבת הולכת לבית ספר, ואילו הבת הכלואה בגופה של האמא הולכת לעבודה (לא לפני שהיא עושה שופינג מטורף על כרטיס האשראי שלפתע עומד לרשותה).

למרות שהעלילה מזמנת כמה אסונות קולוסאליים, ויש בה לא מעט פוטנציאל לשערוריות מיניות מאוד לא בריאות במסגרתן ילדה בת 15 צריכה לשכב עם הארוס של אמה, הולך "שישי הפוך" בעקבות "ביג" של טום הנקס (עוד סרט בו ילד כלוא בגוף של מבוגר) ואיכשהו מצליח להתחמק לחלוטין מהסיטואציות האלה. במקום זה מתמקד הסרט בסיטואציות חינוכיות (המטרה: קירוב לבבות בין-דורי) ובסיטואציות הומוריסטיות וקלילות. את שני הדברים הללו עושה הסרט בהצלחה לא מבוטלת, בזכות המשחק המוצלח של שתי השחקניות וגם תשומת לב לא מעטה לפרטים הקטנים: אחרי החילוף הופכת הבת פתאום לאובססיבית לקרם ידיים ובלי לשים לב היא מושכת למטה באופן אמהי ומתחסד את חולצות הבטן של חברותיה, ואילו האמא הופכת פתאום למעריצה מושבעת של ההייבס, הויינס, היה יה יה'ז והרמונז, ומתעוררת בחדר עם פוסטר של אמילי דה סטריינג' והדפס של האמן האהוב על ילדות סמי-אלטרנטיביות, מארק ריידן.

כמו כל סרט בו אנשים כלואים בגופם של אנשים אחרים נראה לפעמים "שישי הפוך" כמו תרגיל בבית ספר למשחק, מה שלא הופך אותו לפחות חינני ומשעשע. וכמו כל סרט של דיסני יש בו לא מעט התייפייפות, נטייה להתעלם מנושאים בעייתיים באמת ושפע של מסרים מוסרניים, אבל גם עם זה אפשר לחיות. כיאה לסרט ילדים, העניינים מסתבכים, אבל לא יותר מדי, וגם אם ההתפתחות המשונה בה מושא האהבה של הבת (צ'אד מארי מ"בנות גילמור" ו"דוסון קריק") נדלק על אמא שלה היתה יכולה להוביל לאסון, בסופו של דבר הכל מסתדר. אחרי הכל, זה רק מוכיח שהוא אוהב את הבת בזכות האופי שלה. כי בינינו, ג'יימי לי קרטיס כבר לא ממש נראית כמו בימי "דג ושמו וונדה".