סדנאות ידע

בדרך כלל, אם חושבים על גלובליזציה, מה שקופץ לראש הן סוגיות של עבודה. העלייה בכוחם של תאגידים רב לאומיים נתפשת כמשהו ששייך בעיקר לעולם האפל של סדנאות יזע במזרח הרחוק. חוקרות כמו נעמי קליין מתריעות על האופן שבו חיינו נהיים זהים יותר ויותר מבחינה חומרית, וחרמים על נייקי ומקדונלד'ס הפכו לבון טון. לעומת זאת, בכל מה שקשור לעולם האינטלקטואלי, אנחנו בדרך כלל מרגישים כאילו האופציות רק הולכות ונפתחות, הולכות ומתפתחות. שהרי עם חנויות מקוונות כמו "אמזון" קל יותר להשיג ספרים, והאינטרנט הפך מידע עצום לנגיש מהמחשב הביתי. החיים הטובים.

מבחינות רבות, אכן יש לתפישה הזו על מה להישען. האינטרנט זוכה לשבחים כמקדם הדמוקרטיזציה של המידע וכמבשר של מהפכה שאת פירותיה אפשר לראות במלחמת המאסף האבודה שמנהלות חברות הסרטים והמוזיקה נגד הורדת קבצים. אבל להתפתחויות הגלובליות יש גם השפעות אחרות על העולם האינטלקטואלי, מיוחצנות הרבה פחות.

בספרו "עסקי ספרים" (הוצאת בבל) מנסה אנדרה שיפרין להתריע מפני ההשפעה של התרבות הקפיטליסטית החדשה על ענף ספציפי של העולם האינטלקטואלי – ענף ההוצאה לאור. הכותב מצויד במידע הדרוש לכתיבת ספר כזה, מכיוון שהיה (ועדיין) אחד האנשים החשובים והנחשבים ביותר בעולם הספרות האמריקאי. שיפרין, שעורך כיום את הוצאת "New Press" המצוינת, היה בעבר העורך של הוצאת פנתיאון, והוא שהביא לעולם דובר האנגלית כותבים כמו פוקו, או סדרת "For Beginners", שהפכו לקריאת חובה לכל פלצן קפיטריה מתחיל.

אבל בשלב מסוים, לאחר השתלטות של מיליארדר בשם ניוהאוס על ההוצאה, נאלץ שיפרין לפרוש מעבודתו. לכאורה, אין בכך כל עניין. למה שהקורא הישראלי יתעניין באינטריגות של הוצאות הספרים בניו יורק (אין בספר אפילו פרשיית רצח ראויה לשמה)? אבל מה שחווה שיפרין, עם הדחתו מפנתיאון, אינו מיוחד לו, אלא משקף מהפך קפיטליסטי מדאיג שעובר על עולם הספרות בארה"ב ואירופה.

באופן מסורתי, מתנדנדות הוצאות ספרים על קו התפר הדק בין אידיאליזם לעשיית כסף. ברור לכולם שההוצאה צריכה להרוויח, אבל ברור גם שיש להוציא ספרים טובים, מעניינים ומאתגרים, גם אם הוצאתם לאור כרוכה בסיכון כלכלי מסוים. זה העסק. בדרך כלל ההוצאה עובדת כך שפחות ממחצית מהספרים רווחיים, ורווחיהם מסבסדים את הספרים המצליחים פחות. הספרים שהצליחו פחות מתחילים לעשות את דרכם אט-אט אל נבכי השכחה או אל התהילה העתידית (את קפקא, אגב, הוציאו בהתחלה רק בכ-600 עותקים, שנמכרו בקושי).

אבל בעסקי הספרים יש פוטנציאל להפקת כסף, מה שמושך את תשומת לבם של בעלי ההון. כך מתחיל תהליך שבו אנשים שאין להם כל ידע או עניין בספרות משתלטים על הוצאות שונות, הופכים אותן לחברות בת של קונגלומרטים הולכים וגדלים, ומכפיפים אותן לחוקי השוק הנוקשים ביותר – "תרוויח או תמות". עברו ללא שוב הזמנים שבהם אפשר היה להוציא ספרים מאתגרים שרווחיותם מוטלת בספק; הגיעו ימי ספרות ההמונים. כל ספר חייב להרוויח את מקומו בהוצאה, ואיכות הספרים הולכת ויורדת לכיוון "רב המכר" הממוצע, שחיי המדף שלו הם "משהו בין אלה של חלב לאלו של יוגורט" (עמ' 104).

הקורא הישראלי עוקב באימה אחר התסריט שמציע הספר; תסריט שמתגשם לאיטו ברחבי העולם. 95 אחוז משוק הספרים בארה"ב נשלטים על ידי קונגלומרטים אדירים שמכתיבים את גישתם ואת חוסר ההבנה שלהם לכל דבר שאינו מתורגם באופן מיידי לדולרים. אבל בינתיים אנחנו בטוחים למדי. השוק הישראלי הקטן (אך הרוחש) עדיין לא מהווה פתיון ראוי לבעלי ההון, ועסקי הספרים בישראל עדיין מזכירים יותר את תיאוריו של שיפרין משנות ה-60 העליזות. מצד שני, אין סיבה להיות אופטימיים מדי, לנו יש את סטימצקי.