צ'יקיטיטה בפיתה

על קוצו של יוד, ההבדל בין לואיסנה לופילטו (מיה מ"המורדים") לבין אגם רודברג (שירלי ברזילי מ"אהבה מעבר לפינה") הוא ההבדל בין ישראל החדשה לבין העולם הגדול, ההבדל שבין ללכת את כל המונטי, לבין לעבוד בפיצריה "פיצה ארט". שכן אם מיה היא קטינת סקס בין-גלאקטית, סטייה אסתטית מכל אמת מידה המותרת על פי חוק, פטריית הורמונים אטומית ובמידת מה גם קריקטורה, הרי שאחותה הישראלית, אגם רודברג, עם השם הכל כך "אמא שלי אדם מאוד יצירתי", היא בסך הכל חביצת נוער לא מזיקה, גירסה רכה למשתמש של הבת של השכנים, רגע לאחר שכולם חזרו מטיפול משפחתי במכון אדלר.

העובדה ששמה ופניה של זאת מצליחים להוציא מאבנטיהם כמה אקדחי חרמנות מצוחצחים מעידה על כך שהולך ופוחת הדור, גם בקרב המגיבים וגם בקרב מושאי התגובה שלו. אם רק לפני עשור ומקצת זכה העם להזות ביעלי בפרסומת ל"פלפל" שכולה ספין-אוף רטרואקטיבי ל"הכה בי גבר, פעם נוספת" של בריטני ספירס, נמלטת מבית הספר כדי לפנק את ליאור מילר בחמודותיה המתפקעות על חוף הים, חלפו שבע שנים רזות ופחותות שבסיומן הנצה בר רפאלי, סוסית, בשרנית, עבה ושופעת במקומות המסומנים כנכונים, אך משעממת בדרכה, ודילגה אל פסגת הפנטזיות של בן התשחורת המקומי. והיום, עם מה נותר אובד הדרך הצעיר בדרכו לנסח תשובה לשאלה "יופי ישראלי נערי מהו?" עם אגם רודברג – כפית פלסטיק שאין טובה ממנה למאכל עוגת שיש. אכן, מצוקה.

שכן רודרברג זו, למרות עיני הטורקיז האלפיטיות שלה, למרות מתק שפתיה הדשנות, למרות שיער הצמר הרך שלה, למרות מיתוגה ההכרחי כ"כל כך יפה ובסך הכל בת 17", נראית כתוצר דהוי של ניסוי לא מוצלח בנייר קופי לשעתוק אלילי נוער, שלא שוכחים גם את תפקידם כנכדים. העובדה שמולה ניצבת תמיד דמותה של מיה הנשגבת, הופכת את הסגידה לחינניותה של רודברג לעדות לכך ש"המצב" נותן אותותיו גם בפתיחותו של הנוער לרעיון של סקס עם בני גילו המקומיים.

יותר מכל, רודברג זו, אם תלוהק לתפקיד דרמטי-סקסי כלשהו בעתיד, תצליח להחליק טוב יותר מכל לנעליה השטוחות של תמר, אהובתו החסודה והמיתולוגית של ירון זהבי, הצבר המאויר שידע את ההבדל בין סליק, גיק וטריק. ומכאן עולה שאם תתבקש למצב את עצמה על הציר סנדי בר-נטלי רז-רומי אבולעפיה, בוודאי תאמר: יותר מכל אני מזדהה עם ציפי שביט ב'ציפיטפוט', ועם נירה רבינוביץ' גם. כולכם שחקו נא איתי וכו'. סבתא סורגת הוא הפור פליי החדש לבני הנעורים.

ככה זה. הנוער המרייר מול לואיסנה לופילטו מעמת את עצמו עם קונפליקט המדונה והזונה בהציצו בטלנובלה הישראלית: הארגנטינאית הכוסית טובה למעשי זימה מתחת לשולחנות פורמייקה זולים, ואילו אגם שלנו - הנה לכם אחת לקחת לטיול לילי לחורשה, יד ביד, כולל עיקוף ארוך מפני הערסים בפינת עישון, שלא ישרקו, שלא יקלקלו את הילדה. ולא לחינם מגלמת רודברג את דמותה של שירלי ברזילי, אחותה הקטנה של אלונה (איה קורן – אשר בהציץ בה יידע הצופה חיש מהר את ההבדל בין נערה לאשה). דמות הפרפקציוניסטית המדופלמת, היודעת כל ומצטיינת גם בג'ודו, הוא טייפ-קאסט נפלא ליופי השומר-הצעיר של אגם. שירלי, כמו ישראל של "לפני המצב", היא בור בלי תחתית של נאיביות יודעת כל. אך בטלנובלה, כמו בחיים, השטוזה מגיעה ושירלי מאבדת את אביה. סיפור עצוב וכו'. הכרחי לפיתוח העלילה, לא להתרגש.

כקונטרה לטרגדיית הבועות היא יוצאת עם ערס, עוזבת את הלימודים, תולשת את הפוסטרים של יעל ארד מהקירות ומפסיקה להעריץ את מניה שוחט. אבל אל דאגה, היא תשוב לעשתונותיה ולירון זהבי, כלומר לאושרי כהן (טל), הילד הכל-ישראלי מ"הכוכבים של שלומי", שעיניו עצובות וידיו לא יחפשו לעולם מתחת לחולצתה את אניצי נשיותה המתלבטים כסוכרים קטנים. טשרניחובסקי בגורן וכאלה. יותר טוב ממיה ומנואל מתרגלים דוגי סטייל.

וכך צועדת לה אלטרנטיבת הסקס הציוני לבני הנוער החדשה הזאת במשעולי הישראליות הטלוויזיונית. לא מעמידה לאיש את הזין – אבל גם לא צריכה! אחרי הכל, היא בת 17, ואפילו עפר שכטר התוודה שאיבד את בתוליו רק בגיל 18. היא אינה מאיימת על איש – בוודאי לא על צבאות רונית תירוש ולימור לבנת. ועד ההורים שבע רצון גם הוא מנוכחותה, והנוער הישראלי, שהורגל בשנים שקדמו ל"מצב" להתפנן על יעלי וחוסר הפרופורציה הגופנית, מתרגל עכשיו את האייקון האסתטי הציוני החדש/ישן שהנחיתו עליו קברניטי ערוץ 2, משטרת המחשבות התרבותית: סטנדרטי, סתמי, מכופתר, מחויך, מפויס מינית ובעיקר – פרופורציונלי מאוד. לא רוצים לישון? רוצים להשתגע? סעו לארגנטינה. מדינה חתרנית, ילדים מזדיינים שם חופשי.