ונפתח בתעלומה: מיהי הבלונדינית החטובה, לצווארה מחרוזת פנינים ועל שפתיה חיוך ליפסטיק זוהר, שמופיעה על כרזת הסרט "נערות לוח השנה"? האם זו גווינת פאלטרו ששבה לאוורר את מבטאה הבריטי (בקרוב: סילביה) או אולי זו ריס וויתרספון בפרומו ל"לא רק בלונדינית, הדור הבא"? ואולי אולי מדובר במילי אביטל צבועה לבלונד, שסוף-סוף מחזיקה בקריירה קולנועית ראויה ומככבת בקומדיה בריטית?
לא ולא, זוהי הלן מירן בת החמישים פלוס, שזכתה לפייס-ליפט כה מוצלח ממשווקי הסרט, עד שאפילו אמה הורתה תתקשה להכיר אותה. אין ספק שמירן מתבגרת בחן ובטוב טעם, אך כנראה שאין די בח?נה הטבעי לאדריכלי השיווק של הסרט. היות והנ"ל נאלצים לשווק סרט ובו נשים בנות חמישים פלוס מינוס מתפשטות, הם משתדלים לנקוט בדינמיקה העדינה של להיות עם ולהרגיש בלי. בלי סבתות, מחה את זיעתו הקרה פרסומאי צעיר, רק לא סבתא מתפשטת, תעבירו את הלן טיפול 10,000, ושווקו לי נערה מעורטלת שתמכור כרטיסים. וכך מופיעה לה הצעירונת שמתחזה למירן על גבי הפוסטר, ואיש לא ממצמץ לרגע. בכל זאת היא עונדת פנינים ואוחזת בספל תה כליידי מהוגנת.
"יש נשים שיעשו הכל למען מטרה טובה...", נכתב בכרזה של הסרט. ובכן, יש גברים (ואין לי ספק שידו של גבר היתה במעל) שיעשו הכל כדי להסוות את זה. מותר לנו להיעלב גם בשם הלן מירן ותאומתה המסולקנת שעל הכרזה, וגם בשם עצמנו. באופן מפליא הצליח מערך השיווק לירות לעצמו ברגל ולהראות שגם חברת ההפצה מתקשה לעמוד מאחורי המסר של הסרט, הטוען שגם נשים מבוגרות יכולות להיות נשיות ומיניות, ולחיות עם זה לגמרי בסדר. הכ?רזה האומללה מפגינה את הדאבל-סטנדרט המאוס שהסרט מנסה להפריכו: נפלא שנשים יתפשטו, אך רק כל עוד אין להן צלוליטיס. או אז הנשים הן לא אובייקט תשוקה אלא אמהות בלבד, חסרות מיניות וקורבנות אומללים לשינויים הורמונלים לא אסתטיים.
אם נדבר פמיניסטית, אולי דווקא התפשטות הדיוות בנות החמישים יוצרת בעיות חדשות: האם מתיחת גיל ההתפשטות כלפי מעלה לא מעידה רק על חיפצון נוסף של האשה? האם גם בגיל חמישים ושישים אי אפשר לנוח בשקט וצריך להתפשט ביפעה, לציית לנורמות אסתטיות גבריות ולהיות קורבנות למבט? אבל אחיותיי הפמיניסטיות יותר-או-פחות, כשמראים אשה בגיל חמישים בתור בת חמישים ולא כמחופשת לבת עשרים, משהו בסטריאוטיפ הנשי נשבר. את זה לא השכילו להבין יחצני הסרט, אך השכילו גם השכילו להעביר בקומדיה הבריטית והחביבה עד מאוד "נערות לוח השנה".
מדובר בסיפור אמיתי. היה היתה אשה בריטית חביבה ורבת עיסוקים מעניינים כמו גינון, אפייה ובישול ריבות. יום אחד נופלת עליה צרה גדולה ובעלה חולה בסרטן. לאחר מותו קורע הלב של הבעל, מחליטות האלמנה הטרייה (ג'לי וולטרס) וחברתה הטובה (הלן מירן) להוציא לאור את לוח השנה המסורתי של מועדון הנשים שכל הכנסותיו קודש לצדקה. אלא מה, במקום נופי הסביבה הנאים והמשמימים הן מחליטות ליצור לוח שנה ייחודי שינציח אותן ואת חברותיהן, בריטיות מהוגנות, בעירום. לא בקלות משתכנעות חברות מועדון הנשים לדגמן עירום אמנותי, ולא קלה דרכנו לפרסום הלוח השערורייתי, אבל כשזה מתחיל - אי אפשר לעצור את זה. הנשים האלמוניות מצפון בריטניה הופכות לכוכבות תקשורת ותרבות והשמחה גדולה.
גירסת הכיסוי הנשית ל"ללכת עד הסוף" מצליחה לעשות יופי של סרט. בדרכו הנעימה ואפילו המרגשת מצליח "נערות לוח השנה" להתמודד עם רגש הבושה שנקשר בעירום ובגוף הנשי הקמל באמצעות הומור שלא מתבייש מעצמו, שחקניות נפלאות ושפע מודעות עצמית.
אם אתם שייכים לזן האובר-מתוחכם ייתכן שתפטרו את הסרט כמוצר צריכה בריטי נבוב, מפס הייצור המוכר של הקומדיות הבריטיות. אך אם לא נמניתם על המיעוט הנבחר הלז, תצפו בקומדיה סימפטית וחיננית להפליא. זהו לא סרט בנות, אלא סרט נשים שמסתמן כלהיט ליציאת חברות. אך אל תתפלאו אם ביציאה מהאולם תהיו עדים למופעי סטריפטיז מקשישים וספונטניים. זה בסדר, זה בשביל צדקה.
נקמת הצלוליטיס
19.10.2003 / 11:00