באופן לא מאולץ מדי אפשר לומר שתמר גלעדי, גלי עטרי וחווה אלברשטיין מייצגות שלושה דורות במוזיקה הנשית הישראלית. חווה אלברשטיין התחילה את הקריירה שלה בשירי משוררים עם נימות ציוניות חזקות, והפכה בשנות התשעים לזמרת הבית בהפגנות שלום עכשיו; גלי עטרי עשתה שני סרטי פולחן בשנות השבעים, ודרך זכייה באירוויזיון הפכה להיות זמרת פופ רך עם נגיעות אישיות; תמר גלעדי הוציאה רק עכשיו את הדיסק השני שלה, שדומה מאוד לראשון וממצב אותה כזמרת נשית-אישית שעורכי גלגל"צ אוהבים ושחברות טובות נותנות את הדיסק שלה אחת לשנייה ליום הולדת.
הדיסק של גלי עטרי הוא מקרה מובהק של הפקה מצוינת שמחפה על תוכן בינוני. דודי לוי ומשה לוי, המפיקים והמעבדים, יודעים את עבודתם. הסאונד של הדיסק נפלא, העיבודים מורכבים ועדכניים במגבלות הז'אנר. גם חלק מהשירים לא רע. קורין אלאל שוב מתגלה כמלחינה בחסד, עם שירים כמו "מטריות" או "אם תמהר לא תגיע". מצד שני, חלק אחר מהשירים טוב הרבה פחות. "אני נשארת כאן" של קובי אוז ו"ריו דה ז'נרו" של הצמד נחמה/קליסקי נשמעים שניהם כמו מוצרים סתמיים מפס יצור מיומן מדי.
בהינתן כל זה, התוצאה הסופית נקבעת קודם כל על ידי המבצעת. וגלי עטרי לא עושה מספיק בשביל לגבש את נתוני הפתיחה ליצירה מוצלחת. המדד העיקרי של מוזיקה כזאת הוא מדד הריגוש, והשירה שלה לא מצליחה באמת לגעת. יש כאן גם כמה קטעים שהם ממש מביכים, כמו הלחן חסר החן לשיר של נתן זך "צער אינו משאיר סימנים", והרבה יותר מכך קטע נסתר בסוף הטרק האחרון: ביצוע הומוריסטי ל"מטריות" שגורם לך לחשוב שאולי עדיף שאנשים מסוימים לא ישתמשו בחוש ההומור שלהם בפומבי. בסופו של דבר, גם השירים האישיים-כביכול של גלי עטרי לא נשמעים מספיק אמינים בעיניי, ויש איזו תחושה לא נעימה של ניסיון למצוא חן. בעיניי זה לא מצא חן.
הדיסק של תמר גלעדי הוא מקרה ביניים. אם היה חל בלבול בחברות התקליטים, ובאיזשהו מצב דמיוני היתה תמר גלעדי מקליטה את השירים של גלי עטרי ולהפך, קשה היה לשים לב שמשהו לא בסדר. בתשעים אחוז מהמקרים אפשר בקלות לדמיין את גלעדי שרה את השירים של עטרי, ועטרי את אלו של גלעדי. למרות ששתיהן זמרות מהסוג שנהוג לכנות "אישיות", האישיות המוזיקלית שלהן ניתנת להמרה. אין באמירה הזאת ביקורת על עטרי או גלעדי עצמן, אלא על הז'אנר הנעים-גלגל"צי ששתיהן מצטיינות בו. אבל בתוך הז'אנר הזה, שהוא מראש לא מעניין, תמר גלעדי לפחות מצליחה לרגש לפעמים. השירים של גלעדי, בעיניי, ברובם מוצלחים. הלחנים של אריאל הורוביץ ועובד אפרת מצוינים, של גלעדי עצמה קצת פחות, אבל היא מחפה על כך בשירה נעימה, עם רמיזות ברורות לדיידו וסיומת מורכבת.
לעומת עטרי, השירים של גלעדי הם גם בעלי אישיות ברורה יותר: אשה בשנות השלושים, שעולמה מורכב מרומנטיקה, חברות, ילדים, הורים וכולי. מאוד יכול להיות שאנשים כאלה הם גם קהל היעד של הדיסק, ומכיוון שאני לא נמנה עליו אני לא יכול לשפוט. אבל גם אם לא מעניין, לפחות זה נשמע אמין.
יכול להיות שזה לא פייר לכתוב באותו קטע גם על עטרי וגלעדי וגם על חווה אלברשטיין, אבל לדעתי זו כמעט חובה. כי דווקא כשהיצירה העכשווית מדשדשת ברמות שונות של בינוניות, מגיע האוסף הענק בכל מובן "חווה אלברשטיין השנים הראשונות" ומראה שאין שום סיבה שנסתפק בזה.
כל סופרלטיב שאפשר להרעיף על חווה אלברשטיין הורעף כבר, לכן אני אסתפק בתיאור תמציתי של האוצר שנמצא ב-16 הדיסקים האלה. כל אלבומיה של חווה אלברשטיין, למן "פרח הלילך" שיצא בשנת 67' ועד אלבום ההופעה מ-79', נמצאים פה, וגם כל התקליטונים שיצאו במהלך השנים האלה. אלברשטיין עבדה עם כל היוצרים הגדולים של המוזיקה הישראלית, והתוצאה כמעט תמיד מעולה. לא נראה לי שאסתכן אם אומר שהיא המבצעת הישראלית המוצלחת ביותר מאז ומעולם. וככזאת, היא מוכיחה שמוזיקה טובה היא באמת על-זמנית.
רשימת מלאי קצרה מאוד: "פרח הלילך", "כנרת", "פנס בודד", "ימי בינימינה", "אדבר איתך", "פגישה לאין קץ", "את חירותי", "שיר משמר" ו(היפה ביותר בעיניי) "עץ הכוכבים", לצד שירים כמו "קארי" של ג'וני מיטשל ו"היי רות" גירסה עברית ל"היי ג'וד". זאת חווה אלברשטיין התמימה, כשעדיין לא כתבה שירים לעצמה ולפני שהתחילה לשיר שירים פוליטיים. גם שירי הציונות היו כמובן שירים פוליטיים, אבל מכיוון שהפוליטיקה הזו היתה קונצנזוס לא מעורער, הם לא הפריעו לאף אחד. היום השירים האלה נשמעים אחרת. אבל השנים שחלפו לא פגעו באיכויות של היצוע, במורכבות ובעומק שחווה אלברשטיין מביאה לכל מה שהיא עושה. חובה בכל בית.
לסיום מגיע קרדיט לאילן בן שחר, האיש עם משקפי השמש, שיזם, ערך והפיק את האוסף החשוב הזה. בן שחר עושה בשנים האחרונות עבודה חסרת תקדים בתחום תיעוד ההיסטוריה של המוזיקה הישראלית, ועל כך מגיע לו כה-לחי. לבליינים צריך לומר: אילן בן שחר לא נעלם, הוא פשוט לא ער בשעות שלכם.
- גלי עטרי, "חבק אותי לאט", אן.אם.סי
- תמר גלעדי, "גן חורפי", עננה
- חווה אלברשטיין, "השנים הראשונות", אן.אם.סי
נערות לוח השנה
19.10.2003 / 12:26