לא רואה ממטר

הסרט החדש של לארס פון טרייר הוא סרט סאדיסטי: הסיפור של סלמה, מהגרת צ'כית לאמריקה שהולכת ומתעוורת ומנסה להציל את בנה מגורל דומה בכל מחיר, רק מדרדר מן הפח אל הפחת. הבעיה היא שככל שהמודעות שלך גוברת לעובדה הזאת, היא רק מחזקת את הסימפטיה שלך לכוכבת האומללה שלו, ביורק, כך שבסופו של דבר הבמאי הדני הידוע לשמצה מנצח. כמה שתשנא אותו יותר, ככה הוא יסחוט ממך יותר דמעות.

כבר ב"לשבור את הגלים" לארס פון טרייר התגלה כילד לא מפותח, שלא ממש מבין רגשות ומבלה את זמנו בלתלוש רגליים של חרקים למטרות מחקר. קצת כמו ספוק, או דאטה מ"מסע בין כוכבים", הוא מתבונן בצורה אובייקטיבית וקרה בדבר המתמיה הזה שנקרא רגש, וככל שהוא מנסה, הוא לא מצליח לחוות אותו בעצמו. במקום זה הוא מכריח את הגיבורות השבריריות שלו להרגיש עד קצה היכולת שלהן, ומביא את השחקניות שמגלמות אותן להתמוטטות מוחלטת (אם כי ביורק מכחישה בתוקף את השמועה שהיא ברחה מהסט ונמצאה אוכלת את השמלה שלה).

הבחירה שלו דווקא בז'אנר המחושב והמלאכותי של המחזמר לצורך העניין רק מסבכת את העניינים. כמו ב"לשבור את הגלים", גם ב"רוקדת בחשכה" הפער בין קטעי הפנטזיה למציאות הקולנועית רק ממחיש את המרחק בין הבמאי ובין הרגשות שהוא כל כך מתאמץ להעביר. כל זה לא מפחית מהגאוניות השטנית של הסרט ושל יוצרו, אבל זכרו להביא טישיו - ראו הוזהרתם!