1. Outkast – Speakerboxxx/the love below
האלבום החמישי והמעולה של אאוטקאסט, "Speakerboxx/the love below", הוא גם דיסק כפול וגם לא בדיוק של אאוטקאסט. Big boi ו-Dre 3000, הם אאוטקאסט, מספקים פה כל אחד בתורו את דיסקי הבכורה שלהם, תחת מטריית ההגנה האטומית של אאוטקאסט. אאוטקאסט התחילו אי שם ב-1994, ולמרות שהוציאו אלבומים עתירי להיטים, שהמזומזם מכולם הוא "גברת ג'קסון", ליבת היצירה שלהם מבעבעת ומהפכנית. מסוג ההרכבים שקובעים סטנדרטים, ולא פועלים על פיהם. אאוטקאסט הם גם דרומיים וגם חכמים, גם G-Fאנק וגם חיוביות וחוש הומור קצת מוזר, גם בס קורע וגם סול. מיוצרי החזית של הנגזרת הפוזיטיבית של האנדרגראונד. פשפשו בתקליטים הקודמים של השניים ותגלו תופעה נדירה במונחי התרבות הפופולרית: כולם מפלרטטים עם השלמות.
דרה תמיד שיחק על כל סקאלת הדימויים של המוזיקאי השחור האמריקאי. על עטיפת "Love below", היחידה עליה הוא חתום, הוא מצולם עם אקדח ורוד, עם המשפחה בפיקניק ועם בנות ערומות. ביג בוי יותר סולידי: הוא מצולם בתחפושת גנגסטה עם ג'וינט ביד, ולחלופין מחבק ילד קטן. דרה וביג בוי מתפצלים ומציגים פרסונות מענייניות ושונות מאוד האחת מהשנייה, שלכל אחת מהן מרכול מוזיקלי ייחודי. מין תחרות פרוורטית בין שני כוכבי ליגת העל של ההיפ הופ.
"Speakerboxxx" הוא אלבום קלאסי, והוא עשיר בתכנים המוכרים: סאקר אם.סיז ופליירז, גטו פשע וגניבה, מין ותחתים. השלדה היא שלדת היפ-הופ קלאסית, ואיתה שפע של כלי נשיפה וגיטרות שברוב האלבום הם המנוע האמיתי של השירים. ביג בוי נותן כאן במה לדברה קילינגס המדהימה, שמנגנת ביותר מחצי השירים ונותנת קולות רקע. בסך הכל מדובר בהיפ-הופ לא שמרני, חכם, עם כמה שירים מעולים. Reset " עם שני אורחים, ביג בוי וגב' קילינגס, הוא הפקה ברוח tribe called quest, שנותנת ספייס מרווח לשלושה אם.סיז וזמרת ליווי. "Flip flop rock עם קילר מייק וג'יי-זי הוא תזמור מעולה של סקראץ', גיטרות, קלידים, שלושה אם.סיז וימבה קולות רקע. "ספיקרבוקס" הוא אלבום מתקדם ומלודי. הוא רחוק מהארדקור ומתאים למי שלא מחפש היפ-הופ נקי ולא אכפת לו למצוא את עצמו באזורי פאנקאדליק. אלבום כיפי, אבל כלום לעומת The love below".
"The love below הוא דיסק שלטעמי שווה גם מחיר של דיסק כפול. הוא מכונה משומנת של פלירט ומיניות, שלקרוא לו האלבום האבוד של פרינס עלול להיות אנדרסטייטמנט. דרה שם על עצמו מלבושים שונים משיר לשיר, אבל מזיין בכל שנייה ושנייה. האלבום מתחיל בלאונג' ג'אז אלגנטי, ודרך קטע קישור יפה ומתחשב ממשיך במקבץ שירים שלכולם ביט שמשתווה ל-"Raspberry barret", לכולם סקס אפיל של "Sexy motherfucker", וברובם הפגנת קול פנתרי כמו ב-"Boys and girls". אחד השירים המנצחים מני רבים הוא "Spread", עם הפזמון המשובח "just spread, spread for me".
דרה הוא לא סקסיסט, הוא פשוט פתיין גאוני, מוזיקאי שמשפריץ רעיונות, מעיף תחתונים ומדביק פאטרנים משמחים של סאונד. הכל קליט, הכל כיפי, וגם בשמיעה עשירית מחרמן בלי קמצוץ של אפלוליות או מגלומניות. "The love below הוא אלבום ענק גם כי הוא לא לוקח את הברור מאליו ועושה ממנו כיף. אצל דרה חדש וישן, לעוס ומקורי זוכים לפלירט, הוא לא מתאמץ ולא סובל, כמו שפרינס עלול להיות לפעמים ואין כאן שום בלדה של שמונה דקות על אהבה קשה או נרקיסיזם. She's alive " הוא הומאז' לאמהות חד-הוריות, שבו דרה קצת מסתלבט, אבל בעיקר מביע הרבה אמפתיה. דרה גם מארח את נורה ג'ונס ועושה איתה גירסה מוזרה ל-"My favourite things" א-לה ביצוע המפורסם של קולטריין. כדי לא להמשיך להשתפך, אסכם ואומר שמדובר באלבום מופת, ואם מקשיבים טוב הוא גם אלבום קונספט, והמאושרים שיחזיקו בו יקבלו כבונוס דיסק די טוב של Big boi.
2. R Kelly – The R in R&B vol I
R קלי הוא הסליז של התעשיה. הוא התחתן עם אלייה כשהיתה בת 15, והואשם כמה פעמים בבעילת קטינות. בתמונות שהופצו באינטרנט הוכח הלכה למעשה כי יש לו ענק. כמוזיקאי הוא ניחן בכל הכישורים שהופכים אותו לעוסק מורשה בתחום להיטי הזהב. קלי מוכר להיטי סול פאנק שקורצים לסטיבי וונדר, ג'קסון פייב, ויותר מכל עתירים במין. האוסף מכסה את רוב תקופת יצירתו, החל ב-92' של “She's got the vibe" וכלה ב-2003 של “Ignition" (אין על טקסט כמו "אני הולך לקחת את המפתח, להכניס אותו ולהניע").
קלי מייצר שירים שהולכים ככה: "אני לא חושב שיש בעיה עם קצת דפיקה וטחינה" בחיי שזה לא התרגום שלי). איכשהו באנגלית זה נשמע פחות בוטה. R קלי לא חביב עלי, והז'אנר עצמו הוא אולי הסכריני בהיסטוריה של המוזיקה. אבל אם כבר אר נ' בי, מוטב שיהיה אביר אופרות הסבון שתרם שירים ל"באטמן ורובין", ל"עלי" הלא מוצלח בכיכובו של וויל סמית, ולסרט אנימציה בהשתתפות מייקל ג'ורדן – אר נ' בי עם טונה של מיד-בס ונונסטופ "תני לי להוריד לך את הבגדים".