מצחיקול

הדיבור סביב חזרתו למרקע של יצפאן לא התמקד בנקודה החשובה באמת: סוף-סוף איש קצת גוצי, מעונב ומאוד מצחיק ברגעיו הטובים מחליף פרקליטה אנורקטית ומאוד מעצבנת בכל רגע נתון. את תשומת הלב תפסה העובדה שפוליקר, שכמעט לא מתראיין, בחר להתארח דווקא אצל יצפאן. מפתיע? ממש לא, כי פוליקר, כמי שלא נוהג לרתום את חייו האישיים לקידום מכירות, בחר את הבחירה הטבעית ביותר מבחינתו, לעשות יחסי ציבור לאלבום בראיון חסר יומרות עיתונאיות, על במה שלא יידרש לשתף בה את צופיו בשום פרט אינטימי. קל יותר מראיון חושפני? לא בטוח, כי אצל יצפאן, בשביל לצאת טוב, צריך חוש הומור. סלבז כבר מתובנתים לנפק דרמות קורעות לב או וידויים מהקרביים לרגל השקת מוצר חדש. חוש הומור, לעומת זאת, קצת קשה לייצר בשביל מאורע יחצני כזה או אחר.

פוליקר יצא חמוד, ולא בגלל הצנונית אהרל'ה ברנע שישבה בכיסא לפניו וייגעה בסיפורים טרחניים (לא משנה כמה דו לשוניות הוא יפגין, מחוץ לאחוות הגברים המסוקסת של "אולפן שישי" ברנע נראה די עלוב). פוליקר יצא חמוד כי למרות הבדלי הטמפרמנט בינו ובין המראיין התזזיתי, ולמרות שהדיאלוג שלהם לא זז במיוחד, ברגע שהוא לקח את הבוזוקי ליד ויצפאן התחיל לשיר, נפרש על פניו חיוך ענקי שהיה חושפני יותר מכל דבר שהיה אומר. רגע מזוקק, בלי הגנות של העמדת פנים, שנוצר בזכות האיש מולו, שמאוד הצחיק אותו.

אלה הרגעים בהם יצפאן מוכיח את איכותו. כשהוא משתחרר מכבלי התסריט הוא פורח, והתוצאה בדרך כלל היסטרית. זו הסיבה שהמערכונים הרבה יותר מוצלחים ממונולוג הפתיחה, כי בהם נכנסים לתמונה שפת גוף וניואנסים שאינם תלויי כותבים. זו הסיבה שהמערכונים לא אחידים – תמיד לימור לבנת תצחיק יותר מקופי אנאן, כי לא הרפליקות מבדילות בין מערכון היסטרי לצולע אלא עד כמה יצפאן מתלבש על הדמות (או הדמות עליו). זו הסיבה שבכל ראיון צריך לקוות לניצוץ אחד מטורף שיטה אותו מהמסלול. ככה פתאום הוא ישאל את לימור לבנת, האמיתית, אם היא מתגעגעת לח"כ לשעבר הדוגמן רענן כהן; יתעניין אצל מיכל אמדורסקי אם הדבר הזעיר בכיסא לידה, הכלב שלה, הוא מחזיק מפתחות; ויצרח לפוליקר "אל תיסע לצרפת, אל תיסע לשם", כשהאיש בכלל מפחד מטיסות.

חוץ מהגרפיקה של אות הפתיחה (למרבה האכזבה, האותיות השמחות הקופצות הוחלפו בסוג של פולחן אישיות - מעלית עם יצפאן בדמויותיו השונות), אין חדש בעונה החדשה של יצפאן. מונולוג הפתיחה לא ממש מצחיק, המערכונים לא אחידים (הביצוע של עמיר פרץ כרגיל גאוני) והראיונות בעיקר יחצניים ולא מעניינים כשלעצמם, אבל יצפאן היה ונשאר מאוד לא צפוי. ברגעים הפרועים האלה הוא היה ונשאר האיש הכי מצחיק בעולם.