1. "Vue - "Down For Whatever
Vue היא להקה מחוממת מסן פרנסיסקו, שהוקמה ב-1999 ונעה באזורי הבלוז-גאראג'-פאנק המוכרים של השנים האחרונות. את שני האלבומים הקודמים שלה היא הוציאה בלייבל סאב פופ, ועכשיו חתמה ב-RCA ומוציאה את Down For Whatever", שאמור לבצע את הקפיצה שלה מעבר לשדה התירס של האינדי. האמת היא שהם היו חייבים חוזית עוד איזה אלבום לסאב פופ, אבל כשהחבר'ה הגדולים מ-RCA פנו אליהם, הם שוחררו בלי בעיות. לא ברור אם מתוך נחמדות, או אולי בגלל שבלייבל הסיאטלי פשוט שמחו להיפטר.
על כל פנים, לויו יש אינסטינקטים טובים של רוקנרול, הרבה קלידים יחסית ומנטליות פאנקיסטית ספק אותנטית, אבל מורגשת. ההשפעות המיידיות הן של הסטונס והאיגי פופ, וגם לקונטמפוררים המתבקשים, הסטרייפס, הסטרוקס והוט הוט היט, יש יד בעניין. לסולן החתיכוס רקס שלורטון, שנדמה שמנסה להוציא כמה שיותר מבטא בכל הברה שנזרקת לו מהגו'רה, יש קול לא רע בכלל, והוא מתעטף מציון בשמחת החיים הכללית של האלבום, שמוקף בהרבה גיטרות משובבות וכמה סולואים נוטפי סבודי.
האווירה היותר
2. "Jet - Get Born
ואם ויו היא להקה מחוממת, ג'ט זה כבר משהו שלוהט בספירות אחרות לגמרי. החבורה הזאת הגיעה ממלבורן, אוסטרליה, ומיד הוקפצה בווק המיומן של בורסת השמות למעמד של אלה שהולכים לעשות את זה בגדול. העניין הוא שלג'ט, בניגוד לכל אלה שאומרים עליהם את זה כל כמה דקות, יש באמת הרבה סיכויים לעשות את זה.
האמת היא שלא ידעתי לאן אני נכנס כששמעתי את האלבום הזה לראשונה, אבל מיד נפלתי אפיים ארצה לשמע הפתיחה הכל כך חזקה. בלוז-גאראז'-פאנק, עוד פעם, שמבוצע במיומנות מדהימה ובגרוביות סוחפת. הרבה מאוד שעות האזנה לג'ק ווייט מתגלות בתוך שניות משמיעת הלהיט "Are You Gonna Be My Girl", כמו גם השפעות מבורכות מאזורים קלאסיים יותר של דה הו, איי.סי.די.סי ו(שוב) הסטונס. לניק קסטר הסולן יש קול מרשים למדי, בייחוד בגבוהים היותר הצעקניים, והכל נשמע טוב מטוב, ואף מחושב למדי.
רק שכמה שירים לתוך הדיסק, ופתאום את הרצף הנהדר הזה מפריע משום מקום איזה שיר שקט ודוחה. האוסטרלים האלה חייבים לתקוע איזה בלדה באמצע, אפשר לחשוב, ולסמן כי הניגוד
3. "*Stellastar* - Stellastar
וזאת, חברים, להקת ילדי בית ספר לאמנות מניו יורק. Stellastarr* היא הפגזת הייפ נוספת שמגיעה מברוקלין, ושהפעם נעה באזורי הפוסט פאנק, וגולשת לתחומים האופנתיים של הגל החדש של הניו ווייב. סטלהסטארר* (עם דגש על הכוכבית) היא להקה מקושקשת, אקלקטית ומלאת פאסון אירוני, גיכוח עצמי ומודעות. בתפריט: הרבה מאוד טוקינג הדס, קיור וג'וי דיויז'ן. הויץ ההפתעתי: השפעה חזקה מאוד של הפיקסיז.
וזה יוצא מלודי ומפתיע. בשניות הראשונות הם יכולים להישמע מתונים או מסוגרים משהו, אבל ככל שמתקדמים מגלים שמדובר בקולקטיב אקסצנטרי ומשובב נפש. לזמר שון כריסטנסן יש קול ממש קופץ, שקשה להתעלם ממנו, והוא עושה חיקוי לא רע של דייויד ביירן מחקה את רוברט סמית, עם לא מעט יו-הו-או-או-אוים, ועזרה בהרמוניות מצד הבסיסטית אמנדה טנן.
הם לא מתקמצים בגיטרות מסביב למדורת הסינתי המחייבת, והשילוב בין האייטיזופיליות שלהם לבין ההשפעות החזקות מדור הפלמ"ח של הרוק האלטרנטיבי האמריקאי, יוצר סאונד דינמי שלא מפסיק לעניין. תוסיפ